אינני מבקש להספיד את אלעזר גרנות, מי שהיה יושב-ראש מפ"ם ונציגה בכנסת. את זה יעשו בוודאי ראשי מרץ כיום. אני בא להאיר עולם יפה ביצירת המשורר אלעזר גרנות, שבחייו התעלמו משירתו כל מוספי הספרות: "דבר",
הארץ,
מעריב,
ידיעות אחרונות, העיתונות הספרותית של אגודות הסופרים ואפילו המוסף הספרותי של מפלגתו "על המשמר".
ערב חג סוכות הלך מאיתנו המשורר אלעזר גרנות. משורר שלא עשה הנחות לקורא בשפה, שלעתים לא התפענחה בנקל וחייב את קוראיו להתמודדות עם רזי לשון ועושר של דימויים.
הלך מאיתנו משורר, שלמרבה הצער והכאב, הביקורת הממסדית לא היטיבה עמו וגם לא השכילה לתת לשירתו את המקום, לו היא הייתה ראויה.
אלעזר גרנות היה בין אנשי עט מעטים שהעניק לנו שירה המתמודדת עם כובד המחיר הקיומי שלנו. מחבלים רצחו את רעייתו הראשונה בשנת 1955 בדרך לקיבוצם סאסא בגליל העליון.
ההתמודדות עם המחיר הקיומי מקבל ביטוי שירי מרטיט בקינה על חבריו, שנפלו בשיירה של שלושים וחמישה לוחמי הפלמ"ח בדרכם לגוש עציון הנצור. הדרך לכפר עציון כינה גרנות בשם אהבה - "אֶת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְדָנִי , לֹא אָמַר עוֹד גֶּבֶר לְאִשָּׁה".
אני מוצא לנכון לציין לטובה את המשורר והסופר אלישע פורת ז"ל, חבר קיבוץ עין שמר שהלך מאיתנו לפני מספר חודשים, ואת ד"ר אבנר פרץ, חוקר ספרות הלדינו ותולדותיה, איש האקדמיה וחוקר שירתו של רבי נג'ארה, שהיו בין הבודדים, שכבר לפני שנים יצאו נגד הממסד הספרותי, המתעלם מאלעזר גרנות.
ד"ר אבנר פרץ מציין ששירת אלעזר גרנות "העניקה ללשון העברית כמה מן היפים שבשירים שידעה מאז קום המדינה." באתר "הזמנה לפיוט", בו דן בשירת רבי נג'ארה הוא מתייחס גם לשיריו של אלעזר גרנות - "יבול שיריו של גרנות הוא בבחינת קב ונקי" . הוא מביע כאב
"על שנמצא בינינו משורר יותר מיובל שנים, ששירתו לא זכתה להתייחסות מצד אבירי הביקורת הספרותית ופטרוניה".
ד"ר אבנר פרץ מסב את תשומת לבנו לפסוק י"א בפרק ג' בספר שיר השירים - "צֶאנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶך שׁלֹמָה בַּעֲטָרָה שֶׁעָטְרָה לוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׁמְחַת לִבּוֹ". פסוק ששימש מקור השראה לשיר אהבה מחשמל לרעיה האהובה של אלעזר גרנות, שרק חלקו אני מביא כאן.
בְּיוֹם שִׁמְחַת לִבִּי
לְיוֹם חֲתֻנָּתִי וּלְיוֹם שִׁמְחַת לִבִּי
קָרְאָה אִמִּי לְכָל הַצִּפֳּרִים
שֶׁבִּי, אֲשֶׁר עָשְׁתָה
לִנְצוֹת וּלְהַרְקִיעַ לְיוֹם שִמְחַת לִבִּי
אִמִּי אָמְרָה לְכָל הַצִּפֳּרִים
הגר נוֹצוֹתֵיהֶן.
לְיוֹם חֲתֻנָּתִי, מִכָּל נוֹצוֹתֵיהֶן
רָקְמָה אִמִּי לַאֲהוּבַת לִבִּי
כָּרֶיה כִּסְּתָה.
בְּיוֹם חֲתֻנָתִי וּבְיוֹם שִׁמְחַת לִבִּי
אֶצְבָּעוֹת אִמִּי מְדַקְּרוֹת
הַיּוֹם בִּקְצוֹתֵיהֶין.....
לד"ר אבנר פרץ ברור, שאלעזר גרנות לא ביקש לתת ביטוי וכוונה דתית בשיר, אך הוא מתפעם ומתרגש מ"ההיזקקות לביטויים טעונים מן המקורות...המביא אל תודעתנו מטען נוסף".
הוא משווה את שירו של אלעזר גרנות לשיריו של רבי נג'ארה, המכוון אל הקודש ובונה מרקם בסיסי ארוטי, בעוד גרנות מרגש אותנו בדברו על אהבה ועל רגש.
מול התעלמות הביקורת הספרותית מציג ד"ר אבנר פרץ במאמרו על השיר "ביום שמחת לבי" אתגר למוסיקאים ומלחינים להלחין את השיר הנפלא, כי ניתן להעצים את ההיגדים של המשורר בשיר על-ידי יציקתם לתבניות מוסיקליות.
במבוא לספר שיריו "שקיעה רכה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד וספרית הפועלים נכתב, ששירת אלעזר גרנות "זו שירה אישית מאוד, החושפת מכאוב השייך לו וליקרים ללבו, אך היא מגעת במיטבה אל המשותף לרבים מבני הארץ. יש בה מרוח התקופה ומכובֶד המחיר. זו שירה מקומית מאוד, ירושלמית מאוד, אך הארץ כולה נגלית בה."
מצער, גם כואב, שהארץ הזו לא גילתה את אלעזר גרנות בחייו. אני מקווה, שהיא תדע לעשות זאת כשהוא כבר איננו איתנו, כי הוא השאיר ירושה שירית גדולה, הגם שהיא מועטה. כלשונו של ד"ר אבנר פרץ "קב ונקי".
יהי זכרו ברוך.