כפי שציינתי ב
רשימתי הקודמת, בה תיארתי נוהל של מעצר
"רגיל" באולם מעצרים והמלצתי לערוך ביקור לצורך כך באולמות המעצרים בבתי-המשפט בתל אביב, בראשון-לציון ובפתח-תקווה, הרי
"זכויות היסוד" של עצורים בהליכי מעצר נשחקות -
נשחקות עד דק שבדק, בכל הכבוד הראוי. הדבר יכול לנבוע, בין היתר, מריבוי המעצרים וכתוצאה מכך מהלחץ
"להספיק" ולסיים את מכסת המעצרים לאותו יום. הדבר יכול לנבוע מכך, שהסניגור שהועמד לרשות העציר,
זה עתה, אינו שולט בפרטי הפרטים הנדרשים,
אולם הדבר נובע - בעיקר - מהדרישות המינימליות שמציב החוק בישראל, לצורך מעצרם של עצירים ועצירות בישראל.
אין רף גבוה
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, או בשמו הפופולרי יותר: חוק המעצרים, אינו מציב רף גבוה במיוחד בפני המשטרה המבקשת להורות על מעצרו של אדם המובא למעצר בפני שופט/שופטת מעצרים תורן/תורנית.
הדברים מכוונים לבקשה להוצאת צו מעצר, בפעם הראשונה, לאחר שעוכב אדם או נעצר בתחנת משטרה ל-24 שעות וכעת מבקשת המשטרה להאריך מעצרו מעבר לתקופת זמן זו.
למרות שדווקא בעת הדיון בבקשת הארכת המעצר הראשונה, נדרשת -
לכאורה - מבחינת ההיגיון הצרוף, בדיקה מדוקדקת יותר של הנסיבות והעילות למעצר,
לא ראה לנכון המחוקק להחמיר בחוק המעצרים ולהציב סכר גבוה יותר בפני טוען משטרתי, המבקש להאריך מעצרו של חשוד לאחר 24 שעות, כמו-גם לדרוש סיבות מוצדקות ומפורטות מדוע יש מקום לשלול חירותו של חשוד ולהורות על מעצרו. חוק המעצרים אינו מבדיל, לעניין זה, בין בקשה להארכת מעצר ראשונה, לבין הארכות מעצר נוספות, למעט דרישה לצירוף ההחלטות השיפוטיות הקודמות, בעת הגשת בקשה שנייה ומעלה להארכת מעצר וכל הקשור והכרוך בכך.
שלוש עילות מעצר
מן הראוי להדגיש ולציין, כי אין לעצור אדם, בהתאם להוראות חוק המעצרים,
אלא אם שוכנע שופט המעצרים, כי החשוד המובא בפניו להארכת מעצר עבר עבירה, שאינה חטא ומתקיימות לגביו אחת מעילות המעצר המפורטות בחוק המעצרים. הטיעונים העובדתיים והמשפטיים בעת בקשה להארכת מעצר -
ראשונה, שנייה וכן הלאה והלאה - מתבססים על שלוש עילות מעצר המוכרות ומפורטות בחוק המעצרים.
האחת - כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרור החשוד או אי-מעצרו יביא לשיבוש הליכי חקירה או משפט, להתחמקות מחקירה, מהליכי שפיטה או מריצוי עונש מאסר, או יביא להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת.
השנייה - כי קיים יסוד סביר לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את בטחון המדינה.
השלישית - בית המשפט שוכנע, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר; בית המשפט לא יצווה על מעצר לפי עילה זו לתקופה העולה על חמישה ימים.
בהתייחס לעילת המעצר השלישית הנקובה ומפורטת בחוק המעצרים, הרי על-אף מגבלת חמשת ימי המעצר שקובע המחוקק,
כתקופת מעצר ימים מקסימלית, כשלא ניתן לקיים הליכי חקירה, אלא כשהחשוד מצוי במעצר ובית המשפט מנמק זאת בנימוקים מיוחדים שיירשמו, הרי אם שוכנע בית המשפט שלא ניתן לקיים את הליך החקירה בתוך התקופה האמורה, רשאי הוא לצוות על מעצר החשוד לתקופה ארוכה יותר מחמשת ימי המעצר הקבועים בחוק המעצרים, או להאריכם מעבר לתקופה זו ובלבד שסך כל התקופות לא יעלו על 15 ימים.
יודגש, כי חוק המעצרים קובע חזקה, כי שופט לא יצווה על מעצרו של חשוד, אם ניתן לקיים את חשש המשטרה מהשפעה על עדים או כל חשש אחר המבסס את עילת המעצר, בחלופת מעצר. מן הראוי להדגיש ולציין, כי -
בדרך כלל - כמעט שאין מתקיימות נסיבות של חחלופת מעצר בעת הארכת מעצר ראשונה.
יחד עם זאת, עיקרון זה קבוע בחוק המעצרים וסניגורים פליליים מיומנים משתדלים למען לקוחותיהם להשיג חלופת מעצר גם בהארכת מעצר ראשונה, שעה שמתקיימת אחת משלוש עילות המעצר הקבועות בחוק המעצרים.
קביעות חוק המעצרים
חוק המעצרים מפרט וקובע, כי בקשת מעצר תוגש בכתב על-ידי שוטר ותיתמך בהצהרתו שלאחר אזהרה או תצהיר. בבקשת מעצר יש לציין את העובדות המקנות סמכות לבית המשפט; תמצית העובדות והמידע שעליהם מבסס המצהיר את בקשת המעצר; עילת המעצר ופרטים על מעצרים קודמים ועל בקשות מעצר קודמות, הנוגעים לאותו עניין והמתייחסים לחשוד, כמו-גם החלטות בתי-המשפט שניתנו בבקשות להארכת מעצרים או לשחרור בתנאים מגבילים או לשחרור בערובה או לשחרור שלא בערובה וללא כל תנאים מגבילים.
המחוקק קובע - בחוק המעצרים - כי לבקשת המעצר יצורפו העתקים מבקשות המעצר באותו עניין; הפרוטוקולים של דיוני בתי-המשפט בבקשות המעצר הקודמות בעניינו של אותו חשוד ו
כן חומר חסוי, לעיון בית המשפט בלבד, לרבות החומר החסוי שהוגש לעיונם של השופטים שדנו בבקשות הארכת המעצר הקודמות, כאשר כלל חומר חסוי זה, אינו גלוי לחשוד ולסניגורו והוא ייגלה לעיניו אך ורק אם יוחלט להגיש נגדו כתב-אישום, יחד עם מכלול חומר החקירה, שנאסף, עד אז, בעניינו.
חוק המעצרים קובע עוד, כי החומר הנוגע לבקשת המעצר או מידע שעליו מתבססת בקשת המעצר וכל חומר אחר הנמסר בהליך בקשת הארכת המעצר, יועמד לעיון השופט בלבד,
אשר יסומן ויוחזר לשוטר לאחר העיון. כך מנציחים בישראל של שנת 2013 -
בחסות ובגיבוי חוק שעבר בכנסת בשלוש קריאות - מציאות של המאה הקודמת, אותה מתאר - בפירוט רב - הסופר פרנץ קפקא בספרו "המשפט".
לא זו אף זו. חוק המעצרים קובע, כי אם ביקש השוטר המבקש להאריך מעצרו של חשוד
(חשוד - לא נאשם שהוגש נגדו כתב-אישום, לאחר - שלכאורה - קרא תובי, קרוא וחזור, חזור וקרוא את חומר הראיות בעניינו והחליט להגיש נגדו כתב-אישום לבית המשפט המוסמך), כי תשובתו לשאלה תובא לידיעת בית המשפט בלבד, או ביקש לפרט בפני בית המשפט בלבד עובדות או מידע שעליהם מתבססת בקשת המעצר, ימסור לבית המשפט, בכתב, את התשובה ואת הנימוקים לבקשתו.
חוק המעצרים קובע, כי במצב דברים שכזה, בית המשפט רשאי להיענות לבקשה ולהסתמך על החומר המוגש לו בדרך זו אם מצא כי מתן התשובה או גילוי העובדות או המידע בנוכחות החשוד וסניגורו עלולים לפגוע בחקירה או באינטרס ציבורי חשוב אחר; התשובה החסויה תסומן, תוחזר לשוטר לאחר העיון והדבר יירשם בפרוטוקול. החליט השופט שלא להיעתר לבקשה בדבר אי-גילויו של החומר, רשאי השוטר להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת החומר שאליו מתייחסת השאלה ומשעשה כן לא יועמד החומר לעיון החשוד וסניגורו, והשופט יתעלם ממנו לצורך החלטותיו.
בוקר טוב אורוול
רגע. רגע. עוד לא סיימנו. חוק המעצרים קובע עוד, כי לשם מתן החלטותיו בבקשת מעצר, רשאי שופט המעצרים
להיזקק לראיות אף אם אינן קבילות במשפט. אתה הבנת את זה ברוך? אתה לא הבנת את זה, אז בוא נסביר לך זאת במילים פשוטות. נניח שמישהו רוצה להפליל אותך. הוא מקליט אותך, עורך את ההקלטה ויוצר קלטת מפלילה. לאחר מכן ניגש הוא לתחנת משטרה
עם הקלטת שאינה הקלטת המקורית ומגיש נגדך תלונה. חוקר מיומן אמור לזרוק אותך במצב דברים שכזה מתחנת המשטרה, או אם הוא נחמד, להעביר קלטת זו לבדיקת המעבדה הקולית, במחלקה לזיהוי פלילי, במטה הארצי, במשטרת-ישראל, בירושלים.
מה תגידו על כך, כי היה מקרה לפיו חוקרים קיבלו מידע במקרה מסוים, כי קלטת
שאינה מקורית לא ניתן לעשות בה שימוש
כראיה קבילה במשפט ולמרות זאת הגישו בקשה למעצרו של אותו חשוד,
בין היתר על סמך קלטת בלתי מקורית זו והוא נעצר לתשעה ימים ובסופם של דברים אף הוגש נגדו כתב-אישום,
בין היתר, בהסתמך על אותה קלטת בלתי מקורית שמז"פ פסל אותה, כראיה קבילה, שלושה חודשים לפני שהוגשה בקשת המעצר. רק לאחר זמן, השתכנעה הפרקליטות בקיומם של מחדלים בעבודת המשטרה, אך כדי למנוע תביעת פיצויים בסכומי ענק,
"הציעה" לאותו נאשם עסקת טיעון בה נמחקו האישומים הכבדים בכתב-האישום, שחלקם התבססו על קלטת זו והנאשם
"הסכים" להודות ואף להיות מורשע, בעבירה קלה יותר, בכתב-אישום מתוקן,
לאחר ששהה במעצר-בית כשבעה חודשים, ללא יכולת להתפרנס מספר חודשים ובתקופה שניתן לו להתפרנס, התייחסו אליו אנשים, כמצורע, "שכן היה תלוי ועומד נגדו כתב-אישום, בעבירות חמורות".
כך ניתן לעצור אדם חף מפשע גם אם בידי המשטרה ראיות קבילות. תבואו ותשאלו, ומה עם פיצויים? ובכן,
"במקרים רגילים" חלות בהקשר ובהדבק דברים זה, תקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982, והן קובעות,
כי הפיצוי המירבי בעד כל יום מעצר, הוא החלק ה-25 של השכר הממוצע במשק, ביום החלטת בית המשפט לעניין הפיצוי. השכר הממוצע במשק, עמד - נכון לתאריך 1.1.2013 - על סך של 8,828 ש"ח.
עכשיו גם אתם יודעים כמה שווה שלילת יום חירותו של אדם, במדינת ישראל בשלהי שנת 2013. בוקר טוב ג'ורג' אורוול. תתעורר. תתעורר כבר. אנחנו לא בשנת 1984, אנחנו עוד מעט בשנת 2014. תתעדכן. תתעדכן. חסרות לך 30 שנה בדיוק. ש-ל-ו-ש-י-ם שנה - זה הכל - כדי להוציא מהדורה מעודכנת. בוקר טוב גם לך פרנץ קפקא. למה לא סיפרת לנו שהספר שלך "המשפט" הוא אוטוביוגרפיה של ימי שהותך בבית-המעצר "אבו-כביר"? פחדת שהזיהוי שלך עם ישראל יפגע בקוסמופוליטיות של הספר שלך?