אחרי שנים של עמידה בצל, בעטיו של הלם פירוק המשטר הקומוניסטי - שוב מצליח חבר העמים הרוסי לא רק להתאושש משברו, אלא גם לבעוט במערב הנבוך וחסר האונים. אחרי שנים של רגיעה ממתח המלחמה הקרה בין שני הגושים היריבים - שוב עולה בידי הדוב הרוסי להוכיח לעולם ההלום מאיפה בדיוק משתין הדג.
האימפריה הרוסית התפוררה, אומנם, לפני שני עשורים, אבל מנסה עכשיו לחזור בגדול, אל מה שהייתה בשנות הזוהר שלה. מאז התמוטטותה כבר הספיקו לזרום מים רבים בנהר הוולגה, ושליטה העכשווי של רוסיה,
ולדימיר פוטין, גמר אומר להחזיר עטרה ליושנה. אחרי שהכניע את גאורגיה המורדת, ואחרי שהזהיר שכך ינהג בכל מי שינסה להתגרות בו - הוא הצליח לכופף גם את אובמה - כביכול שליט העולם - ולמנוע ממנו מלתקוף את סוריה של אסד.
בנצלו את חולשתו הגדולה של אובמה, כשלצידו ניצב מערב אימפוטנטי - מצליח פוטין להצטייר בעיני כל כאדון העולם החדש. ללא כל קושי עלה בידיו לא רק לבסס את שלטונו האבסולוטי בחבר העמים, אלא גם לקרוא נכונה את המפה העולמית כולה, שמאחוריה ניצב כיום רק נמר של נייר. עם מערב אימפוטנטי כזה הוא יכול, כמובן, להרשות לעצמו לאיים ולקטוף, תוך כדי כך, את פירות-עמלו.
בנצלו את מחירי הנפט המאמירים, הצליח ולדימיר פוטין להעשיר את כיסיו ובזכות ערמומיותו הרבה הפך לאחר מאילי ההון העשירים בעולם, אם לא הגדול שבהם. הונו של האוליגרך המוביל, שעלה לגדולה, מוערך כיום במיליארדים רבים.
כמדינאי עתיר-ניסיון, מנצל פוטין היטב את חולשתו הרבה של המערב, ובמיוחד את זו של ארצות-הברית בהנהגת אובמה - זו, שיותר משהיא יודעת לנשוך - מיטיבה רק לנבוח. סוד גלוי הוא שפוטין יודע את נפש אובמה, שכה התעייף מניהול-מלחמות ושרק ציפה שיושט לו עוגן-מציל.
תרחיש האימים כל זה אינו יכול שלא להזכיר את מדיניותה ההססנית והכושלת של ארצות-הברית בעת שעמדה בראש ברית נאט"ו בשנות מאזן האימה של המלחמה הקרה. היום ניתן כבר לגלות שבעלות הברית המערביות היו מסוכסכות ביניהן באותן השנים בכל ההתייחסות לאימתה של ברית המועצות על עוצמתה הגרעינית. ברית-ורשה, לעומת זאת, הייתה מלוכדת וערוכה לכל תרחיש אפשרי, ומזל גדול שלא פעלה.
אילו רק רצו הרוסים ובעלי-בריתם הקומוניסטים, הם היו יכולים לפתוח, בשקט-בשקט ובאורח בלתי-צפוי בהחלט, במערכה צבאית במרכז-אירופה, לפלוש ממזרח-גרמניה למערבה ולכל ארצות המרכז, מבלי להיתקל בהתנגדות מיידית של ברית-נאט"ו. עד שזו הייתה מעכלת את הלם התקיפה הרוסית - הייתה כבר רוסיה ממהרת לקבוע עובדות בשטח, וסביר להניח שהתגובה האמריקנית הייתה באה, קרוב לוודאי, מאוחר מדי. מזלו של המערב היה שברית-המועצות, מסיבותיה שלה, נמנעה מפעולה שכזו, וכך הוא ניצל מחורבן אפשרי.
תרחיש האימים הסובייטי דאז התקיים, לעומת זאת, בארצות הגוש הקומוניסטי, שההינו להרים ראש נגד השליט הרוסי. הצ'כים והפולנים דוכאו כהרף-עין, ואילו ההונגרים, שמרדו, שילמו ביוקר. ובתוך כל משטר החושך הזה הייתה, בכל זאת, אלומת-אור אחת: יוגוסלביה. מנהיגה, טיטו, ניצל, כידוע, מאימתו של הדוב הרוסי, משהקים משטר קומוניסטי עצמאי משלו, שלא סר למרות הסובייטית. לשבחו של טיטו ייאמר שלא עשה במכנסיים ולא כופף את ראשו בפני השליטים הסובייטיים העריצים של מוסקבה. הרוסים, למרבה הפלא, לא העזו להתעמת עם האיש הנחוש הזה, שהשכיל לנופף באגרופיו. ואכן, בזכות תעוזתו, הצליחה יוגוסלביה לשמור על עצמאותה ולא "ליהנות" מחיבוק הדוב הרוסי. למרבה הצער הייתה זו אפיזודה יחידה מסוגה וחולפת.
ואולי, מן הסתם, זהו הלקח שאמור היה ללמוד על בשרו
ברק אובמה, מטיטו. סביר למדי שאילו רק היה משכיל להפגין שרירים כלפי פוטין - היה העולם נראה היום אחרת לגמרי.