"הברקתה" האחרונה של ח"כ
זהבה גלאון בנושא האירני, לא הפתיעה אותי ואפילו צפיתי אותה במאמרי הקודם על אירן. למרות כל הביקורת הנוקבת שלי כנגד נתניהו - בעניין התנגדותו לאירן לעומת התנהגותו בעניין הפלשתיני, הרי שבכל זאת נתניהו הוא איש ימין שדגל הויתורים, ה"שלום בכל מחיר" וכו' איננו הדגל שלו בדיוק ולכן גם צפוי שאיש כזה יתעקש בנושא היד המושטת לשלום מצד אירן. אבל מה ל"כוהנת הגדולה" של השלום ולבית הקברות של המשך ההסלמה עם אירן?! מגברת הצורחת כנגד כל "פספוס" לשלום במזה"ת הייתי מצפה שתקפוץ בשמחה על ברכת ה"שנה הטובה" ליהודים של רוחאני (על-אף שלגב' גלאון התאריך הזה לא כל כך משמעותי...) ותיזעק בשמחה על נכונותו של אותו רוחאני להתפרק מהגרעין שלו. אבל פתאום ה"סמן השמאלי" של ה"ציונות השפויה" מאגפת מימין גם את יועציו של נתניהו וטוענת כמותו בדיוק כי היא איננה סומכת על אירן.
איש שמאל ויהיה ספקני כאשר יהיה לגבי נכונות השלום של היריב, צריך לדעת כיצד לא לדחות שום מחווה לשלום ואילו את ספקנותו להשאיר לרגע האמת , ולא לחמש את הימין העיקש בעוד סירוב דוגמתי, ועוד כאשר העולם כולו נוטה להתפייס (אבל לא להתאבד כמו שרבים אחרים חושבים...). אבל כמו שכתבתי קודם לכן, הגב' ממר"צ לא הפתיעה אותי בתגובתה, ומדוע?
באחרונה, בשיחות ובהרצאות, אני טוען שלא תמיד שמאל הוא שלום ולא תמיד כוחות השלום חייבים לבוא משמאל. את הצרות הלאומניות בארצנו הביא ה"שמאל" ואילו החרדים דאז ו"ברית שלום" של דר' מגנס - שלחמו נגד הלאומנות וההסלמה האנטי ערבית, לא היו אנשי שמאל. עבור גב' גלאון "שמאל" משמעותו פרוק התא המשפחתי - הנורמטיבי, אצל גב' גלאון "שמאל" פירושו נשים מעורטלות, אצל גב' גלאון "שמאל" פירושו מצעדי תועבה וכו'. אם באמת ישרור שקט בין אירן לישראל עלולה המעצמה המוסלמית הזו להשפיע ב"דרכי שלום" על החברה הערבית בארץ ובמדינה הפלשתינית העתידית, לכיוון דתי-מוסלמי, ואולי גם תיתכן התחברות בין דתיים יהודים לחברה דתית- מוסלמית.
שלום עתידי עם אירן הנוכחית פירושו - עבור גב' גלאון, המשך קיומה של אירן כמעצמה שבחלונות הראווה שלה מוצגות רעלות ואילו ברחוב צועדות נשים מכוסות ראש. גב' גלאון יודעת שבאירן הנוכחית לא יצעדו לעולם מצעדי התועבה ושם לא יפרקו לעולם את התא המשפחתי הנורמלי. אז באמת , בשביל מה - לכל הרוחות, צריכים ללכת לקראת שלום שישמר מעצמה "קלריקאלית" כזו?!
זוהי האמת ה"שמאלית" של זהבה גלאון ושל חבריה ממר"צ. אבל האמת הזו סותרת את הרצון לשלום ולחיים פלוריאליסטיים עם כל דת ועם כל עם ללא קשר מהי דתו , תרבותו ועקרונותיו בביתו שלו. הסוד של יהודי האיסלאם- בימים שחיו בשלום עם שכניהם המוסלמים היה, שאם כבר חיים ביחד אז רק לחוד. ההתבוללות וההתמזגות - כביטול דתי ותרבותי כמו שהתרחשו באירופה, לא היו קיימים במדינות שלא מרדו ב-ה' ובתורתו . השלום האמיתי איננו בא בעירבון חילוני מוגבל ובתנאי ש"האויב יחיה חיי תרבות מתקדמים". זוהי גזענות והתנשאות אימפריאליסטית כלפי עמי ה"עולם השלישי".
תלמד גב' גלאון פרק ב"הלכות שלום" מ
אורי אבנרי - דווקא בפרשה האירנית , כיצד אדם חילוני כאבנרי (ומי שבאמת הרים ראשון את הדגל האנטי דתי בישראל) מבכר את המתינות ואת ההתפייסות עם אירן , גם אם זו תישאר ממלכת ה"בורקות" וגם אם חבריו של ניצן הורבי'ץ ממר"צ לא יצעדו לעולם ברחובות טהרן. תלמד הגב' גלאון מהנשיא הישראלי המנוח -
עזר ויצמן, שטבע את המשפט שהוא מוכן לחבוש "שריימל" על ראשו עבור השלום, ועוד פרושה לפני רשימת אנשי שלום לא מעטים שגב' גלאון צריכה ללמוד מהם פרק בהלכות "פיקוח נפש" באמת.
אין לי ויכוח עם גב' גלאון על היותה אשת שמאל אבל את דגל השלום אבקש ממנה לקפל.