כל המושג של ירושה הוא כזה ששייך לרשת. כסף לדוגמה אפשר לרשת, אבל כשרון ויכולת ביצוע - כאן אין לזה דבר עם ירושה, צריך לעבוד ולהוכיח את עצמך שאתה שווה.
מי שלמד את חייו של הרב
עובדיה יוסף יודע, כי מושגים כאלו אינם קיימים עוד, לא רק בשל כוח ההתמדה, אלא הכוח והרצון לדעת עוד ועוד ולא סתם לדעת אלא להתרכז ולקלוט, ובעיקר לוותר על התפנוקים ועל החיים הטובים. לא שהרב עובדיה יוסף חי כעני; בתחילת חייו היה עני, אבל בעשרות האחרונות היה חי כאחד העשירים. אבל למרות שהייתה לו האפשרות לבלות ולעשות חיים או אפילו להיות מעורב בחיי היום-יום, הוא ויתר על כל אלה למען ללמוד עוד ועוד ולכתוב עוד ספרים.
נכון, היו לו חולשות שמבחינה מסוימת גורמות לגאווה ומלחמה על כבוד ודומיו, אבל אלו נדחקו הצידה בשל מציאותו שהייתה ייחודית. הוא היה בבחינת בור שאינו מאבד טיפה, ובדורנו הוא האחרון בבחינה זו. הוא היה כמעט מספר אחת בבקיאות, הידע שלו היה עצום. לא הייתה שאלה שהוא היה צריך לחפש בספרים; בו במקום אמר לך מה שכל אחד אומר על השאלה הזו, מדובר במי שהיה משכמו ומעלה בהקרבת חייו למען הרבות לימוד התורה וקיום מצוותיה.
ועל כל אלו, איפה מוצאים היום אדם כזה? אין. ולכן, כשעוסקים בענייני ירושה, אם מדובר היה בתפקיד - ואין זה משנה אם אתה דומה לקודמך - זה אפשרי. אבל אם אתה מחפש מי שהציבור יעריץ או יותר נכון יפחד ממנו, היום אין לך מי שמתקרב אליו.
הרב עובדיה יוסף הוא דמות ייחודית, יש אחד כזה בדור, והוא הלך מאיתנו לעולם שכולו טוב, ועליו אפשר ואולי אף חייבים לומר "חבל על דאבדין", מפני שאיבדנו יהודי שהיה כל כולו תורה ומצוות.
לזכותו ייאמר שהוא בנה את עצמו בעשר אצבעותיו, לא כמו מי שהיה להם אבא או סבא. הרב יוסף התחיל מאל"ף-בי"ת והגיע לאן שהגיע בכוחות עצמו, ועל כך כל הכבוד.
יחסי אל הרב יוסף היה תמיד חצוי: מצד אחד מעריץ גדול, ומאידך-גיסא לא יכולתי לקבל את שאינו תופס, כי סובביו הם נוכלים, שקרנים, רמאים ובעיקר גנבים ושודדי הקופה הציבורית. הוא היה תמים מדי, לא רצה להאמין למה שמספרים לו, חשב שמגזימים. כאן הייתה הבעיה שלו. ומה שמצער, שגם לאחר שנשפטו והוא ידע שהם ניהלו וגלגלו כספים שלא כדין - צעק לעברם "אתה זכאי", מה שדוחה את מי שמחפשים ורוצים לראות אנשי אמת. אבל באשר למציאותו - הוא היה מן היחידים בדור. הוא יירשם בהיסטוריה כמיוחד, כמי שהחזיר את עטרת הספרדים, או יותר נכון החזיר את הכבוד לספרדים, ועל כך יבורך.