עם בחירתו של יצחק (בוז'י) הרצוג ליו"ר מפלגת העבודה, חברי המפלגה אמרו את דברם והעדיפו את היפה בין שני המתמודדים. זאת הזדמנות להסתכל מחדש על תמונת ראשי המפלגות בכנסת, תמונה של אנשים יפים.
ראשון לכולם, כמובן, ראש הממשלה הכריזמטי,
בנימין נתניהו, יודע לשאת את מדברותיו בעברית ובאמריקנית והוא מרשים את חברי הקונגרס אף יותר מאשר את חברי הכנסת. לידו ה"אח", שהצליח להכניס 19 חברים חדשים למשכן, הוא שר האוצר
יאיר לפיד. עיתונאי מוכשר מאוד, מגיש טלוויזיה נודע ומפרסם מעולה של בנק. פרזנטור. כיום, בעל תפקיד כלכלי מרכזי ביותר. לא הרחק ממנו נמצא בעל תפקיד כלכלי שני, ה"אח"
נפתלי בנט. נכון, אי-אפשר לומר שהוא נבחר רק בזכות המראה. אולי הקרחת הפריעה. אבל בסופו של חשבון הוא מנהיג מפלגה גדולה ומורכבת.
אי-אפשר להתעלם שבמפלגת העבודה, המועמד היפה יותר נבחר. אינני שוקל כאן את השיקולים האידיאולוגיים שתרמו לבחירה, אבל התרשמתי משיחות עם אנשים, שהם "
אוהבים" או "לא אוהבים" את
שלי יחימוביץ'. אהבה קרובה יותר ליופיו של אדם מאשר לאופיו. ומכאן, שהבחירה למפלגות הינה תוצאה של רגש כלפי המועמד יותר מאשר בחינת המצע שלו והערכת עמדותיו העקרוניות.
בעבר, עמדתי על חשיבות-היתר למראהו של מועמד, כאשר הסתכלתי על סנאטורים וחברי קונגרס אמריקניים בבואם לארץ או בהופעותיהם בטלוויזיה - אנשים, נאים ומטופחים. ומאמריקה אנחנו לומדים, כידוע.
בנג'מין ד'יזראלי, לורד ביקונספילד, שהיה ראש ממשלתה של המלכה ויקטוריה והיה ראש הממשלה הטוב ביותר של בריטניה, לא היה נבחר לפרלמנט אילו שיקולי הבוחר בזמנו היו יופיו של המועמד. מעניין איך היה נראה העולם בלי האימפריה הבריטית.
אם אני עוסק ביופיים של הנבחרים, כשאני מאחל הצלחה גם ליצחק הרצוג, שהוא עורך דין מוכשר וחבר כנסת מוצלח, אני מבקש להרהר גם על החלק השני - האופי. לא של יו"ר מפלגת העבודה החדש, אלא של המפלגות בבית הנבחרים הדמוקרטי שלנו. האם המפלגות הן דמוקרטיות? התשובה הקופצת מאליה היא שהמפלגות החרדיות (האשכנזיות) סרות למרותם של הרבנים. מיד אחר כך נזכרים, שגם המפלגה החרדית הספרדית, ש"ס, כפופה למועצת חכמי התורה. אמור לי מי בוחר את החכמים ואומר לך מי שולט במפלגה. לא הרחק ניצבת מפלגת ישראל ביתנו, שהיו"ר שלה והאיש היחיד הקובע, חזר לפעילות מלאה אחרי שהוסרה מעליו עננה רבת שנים. גם כאן הדמוקרטיה לא משתוללת.
התנועה של
ציפי לבני הוקמה מ"מפלגת מדף" ושאליה הצטרפו חברי כנסת מכהנים מקדימה ומהעבודה. בחירות לא היו שם. לפיכך, גם שם אין דמוקרטיה.
מפלגת המעמד הבינוני, היא יש עתיד, הוקמה על-ידי היוזם, שהכין גם את
התקנון ובו יש סמכויות מוחלטות וברורות מאוד ליו"ר. אפשר לומר שאינן שונות מן הסמכויות של הרבנים במפלגות החרדיות. כך, לדוגמה, ניצל שר האוצר את סמכותו ולא היסס
להשעות חד וחלק את ח"כ
עדי קול, כי נמנעה מהצבעה. אחרי שהתנצלה, השאיר אותה יאיר לפיד מחוץ לתחום הפעילות בכנסת למשך חודשיים. הוא מממש את זכויותיו במלואן.
סקרתי כאן את ש"ס (11 ח"כים), ישראל ביתנו (11), יהדות התורה (7), התנועה (6) ויש עתיד (19). כלומר יש לנו חמש מפלגות לא דמוקרטיות ובהן 54 ח"כים. עדיין לא רוב.
מסקנה עצובה: אם לבוחר הישראלי לא אכפת מן המצע ולא מעניינים אותו העקרונות של המפלגות, לפחות שיהיו לכנסת פנים יפים.