בבית הספר היסודי שלי התקיים מדי שנה באזור פורים "יום התלמיד". ביום הזה כל נציגי מועצת התלמידים התחלפו עם בעלי התפקידים בבית הספר, וכך, פעם בשנה, הייתם יכולים לראות ילד בכיתה ה' מחלק עונשים, מזכירה עם קוקיות ונשים בגיל העמידה מקשיבות לשיעור מפי מורה בת 9. הכל התנהל ברוח טובה ולכולם היה ברור שבסיום יום הלימודים כל אחד יחזור למקומו הטבעי. מאז אותם ימים עברו אי אלו שנים. אני כבר סטודנטית באוניברסיטה, אבל מסתבר כי משחק התפקידים הזה אינו מוגבל בגיל.
במהלך החודש האחרון העלתה התאחדות הסטודנטים מספר יוזמות בעלות גוון פוליטי בולט. הראשונה בהן הייתה תוכנית מנהיגות לסטודנטים, בשיתוף עם תנועת "קול אחד". תנועה זו, על-פי הודעת התאחדות הסטודנטים, "פועלת להעצמת קולו של הרוב המתון בישראל וברשות הפלשתינית, המייחל לסיום הסכסוך על-בסיס פתרון שתי מדינות לשני עמים". תוכנית המנהיגות היוקרתית (מלגה בסך 5,000 ש"ח) כמובן מתעתדת להכשיר מנהיגים שיפעלו למען סיום הסכסוך הישראלי-פלשתיני.
לא עברו שבועיים, והנה יוזמה חדשה באה לפתחנו: משלחת של 200 סטודנטים עומדת לקיים פגישה עם ראש הרשות הפלשתינית ברמאללה, כאשר "האירוע יישא אופי א-מפלגתי, חוצה דעות פוליטיות, במטרה ליצור שיח פתוח בין הסטודנטים לצד הפלשתיני", כך לפי הודעת ההתאחדות. ההחלטה התקבלה לאחר דיון סוער, כאשר ארבעה מנציגי הוועד המנהל של ההתאחדות הצביעו בעד המשלחת, ושניים התנגדו.
אין צורך לנחש לאיזה צד של המפה הפוליטית היוזמות הללו משויכות. אומנם הן לא משקפות את דעתי, אך איני מתאוננת עליהן בגלל שיו"ר התאחדות הסטודנטים לא תומך בהשקפותיי. אני מוחה על כך שהתאחדות הסטודנטים, גוף-העל שאמור לייצג אותי ואת חבריי מבחינה חברתית, כלכלית וארגונית, משתמש בנו ככלי שרת לקידום אג'נדות פוליטיות של ראשי הארגון, יהיו אשר יהיו. כאשר בחרנו בראשי האגודות, יצאנו מנקודת הנחה כי הם יעניקו לנו את השירות הטוב ביותר בכל הנוגע לרווחתנו. את דעותינו הפוליטיות הבענו לפני שנה, כשהענקנו קולות ומנדטים בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה.
נציגי ההתאחדות שכחו, ככל הנראה, כי אינם השחקנים הראשיים במשחק שחמט, ואנו לא כלי המשחק שלהם. כאשר ילדים מלהטטים בין משחקי תפקידים, הם יודעים מהו הגבול ומתי עליהם לשוב ולהתנהג בהתאם לגילם. בעוד הילדים מתנהלים היטב בתוך מסגרת המשחק, נראה כי המבוגרים הלכו לאיבוד במהלך המסע למיצוב מעמדם. כיום ברור כי עמידה בראש התאחדות הסטודנטים היא תחנה לגיטימית בדרך לרשות המחוקקת, ודי להעיף מבט בחבר הכנסת
איציק שמולי כדי לראות כי הדרך לראש הפירמידה סלולה מראש. אך על חברי ההתאחדות לזכור, כי כל עוד הם מייצגים את קהילת הסטודנטים בלבד, עליהם להתרחק כמו מאש מיוזמות פוליטיות במסגרת מעמדם בעל ההשפעה.
בספרו "שירה", כתב הסופר ש"י עגנון: "החכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על-ידי חכמים גמורים. בתוך כך, קופצים הטיפשים והרשעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהגים את העולם כפי זדונם וכפי טיפשותם". לו רק היה שומע כי 60 שנה לאחר כתיבת שורות אלו, המושכות עדיין נמצאות בידי הטיפשים, היה לבטח מתהפך בקברו. איני בטוחה כי כל מי שמוסר נפשו עבור הנהגה הוא בהכרח טיפש, אך הוא בהחלט נמצא בעמדת סיכון. על כתפיהם של מנהיגינו העתידיים מוטלת משימה כבדת משקל: לשמור על אוביקטיביות, לא לחרוג מכללי המשחק ולשמור על האינטרסים של בוחריהם. אם יפעלו לפי החוקים, דרכם תהיה סוגה בשושנים. אם לאו, דרכם למטה תהיה תלולה מאוד.