מי לא הזדעזע כששמע על מהילד שנמצא תלוי בחדרו. אנו רואים בכך מעשה רציחה. גם אם המעשה נעשה בשוגג, מתוך רשלנות.
התורה מספרת שבורא הנפשות עתיד להעניש קשות כל רוצח. אם במזיד אם בשוגג. התאבד לדעת או שלא לדעת. הרוצח או ההורג צריך כפרה. מלך העולם עתיד לרדוף את המתאבד ויעניש אותו שהרי הוא רצח את נפשו הוא. אפילו חיות טורפות עתידים לקבל עונש כרוצחים אם טרפו אדם, הגם שזה טבעם.
הוא אשר אמרה התורה "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם. שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוהים עשה את האדם" (בראשית ט' ה'-ו').
ובאותה נשימה ממש נדמה מהתקשורת שאנו ממש מבינים את החולה הסופני שנסע לחו"ל בכוונת מכוון "למות בכבוד" מיד רוצח שכיר בשוויץ.
היהדות רואה בהתאבדות, דרך מבישה ומצערת של סיום מסכת חיים, אשר אין לה כפרה. חמורה היא ממעשה רצח. לרוצח יש כפרה. הוא יישפט וייענש ויכפר על מעשהו. המתאבד במעשהו הנלוז אין לו כפרה. הוא נטל מעצמו את הזכות לבקש סליחה ומחילה או להישפט על מעשהו ולשאת בעונש המתבקש על שפיכות דמים.
המאבד עצמו לדעת - קיפד חיים. אחת היא נטילת נפשו הוא או כל נפש זרה.
ביסוד אמונתנו בבורא עולם שהוא הבורא הוא היוצר והוא השאיל לנו נשמה מאוצר הנשמות להעביר עמה את מסכת חיינו עד בוא היום שהוא לבדו נוטל אותה. המתאבד כופר במציאות האלוהים. אינו מאמין בהשארות הנפש. שונא את החיים בניגוד גמור לטבע האדם השואף לחיים בכל מצב. משה רבנו ביקש להמשיך ולחיות אפילו בתוך גוף של ציפור ובלבד להמשיך ולחיות.
"ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך" (משנה אבות פ"ד מ"ב). אל תאמר בלבבך שלאחר המוות אין דין ואין עונש. דע לך בר נש ! על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה חי ואל כרחך אתה מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון.