המדיניות הלקויה לטיפול בחסרי בית

למשרד השיכון אין כל מדיניות כלפי אנשים חסרי בית, וגם מי שהגיעו לרחוב, צריכים לעמוד בקריטריונים הבעייתיים לקבלת סיוע בדמות דיור ציבורי, ובשנים האחרונות, בעיקר סיוע כספי בשכר דירה בגובה של כמה מאות שקלים לחודש. דיור ציבורי ניתן כיום רק למשפחות עם שלושה ילדים ומעלה, שהכנסתן נמוכה מאוד או שחיות על קצבאות קיום, ולנכים הרתוקים לכיסא גלגלים. זכאות לסיוע בשכר דירה ניתנת בעיקר למשפחות שהכנסתן נמוכה מאוד (עד כ-7,000 שקלים). יחידים זכאים לסיוע בשכר דירה רק לאחר גיל 55. מי שהייתה בבעלותו דירה או חלק מדירה לאחר 1971, לא יוכל לקבל סיוע כלשהו, גם אם הוא חסר בית.

למדינת ישראל אין מדיניות שמטרתה למנוע מאדם להפוך חסר בית. רק לאחר שאותו אדם מגיע לרחוב, יש באפשרותו לפנות ליחידה לדרי רחוב ברשות המקומית, שתאבחן אם הוא עומד בהגדרה המצומצמת של "דר רחוב". מי שמוגדר כ"דר רחוב", זכאי לסיוע מטעם היחידה לדרי רחוב לצורך שיקום, הכולל שהייה בהוסטל או דירת מעבר, או סיוע בשכר דירה בסך 1,170 שקלים. מי שלא מוגדרים כדרי רחוב - נשלחים לנסות את מזלם במשרד השיכון. למחלקות הרווחה יש אמצעים מוגבלים מאוד לסייע למשפחות ויחידים שהגיעו לרחוב בשל מצוקה כלכלית.

תקנות משרד הרווחה מחייבות הקמת מקלטי לילה ברשויות שבהן למעלה מ-15 חסרי בית, אך משרד הרווחה מתקשה לאכוף אותן. בדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצאה, כי רק תשע רשויות מקומיות מפעילות מסגרות עם לינה. מעל 2,000 אישה ואיש היו מוכרים לרשויות כדרי רחוב (בשנת 2009), וההערכה היא כי מספרם הכולל גדול הרבה יותר (הנתון כולל רק את מי שעומד בהגדרה המצומצמת של "דר רחוב"). עם זאת, בכלל המקלטים העירוניים לחסרי בית בישראל יש בסך-הכל 227 מיטות - כ-11%. בתל אביב העירייה אינה מפעילה מסגרות משלה, והיא מסתמכת על ה"גגונים" של עמותת "לשובע". ב-2010 מצא מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כי מספר המיטות במקלטי תל אביב עמד על 52 בלבד - 6% ממספר דרי הרחוב המוכרים בעיר, שעמד אז על 935. הצפיפות הרבה במקלטים והעובדה כי הם סגורים במשך היום, גורמים לרבים מחסרי הבית להעדיף את הרחוב. אין מקלטים מותאמים למשפחות חסרות בית.

כדי לצמצם את מספר חסרי הבית, יש לשנות את האופן שבו פועלות הרשויות כעת. יש להפסיק לראות בחסרי הבית מטרד שיש להילחם בו ואין לרדוף אותם או להפוך אותם לעבריינים. יש להשקיע משאבים רבים במניעה מראש של חסרות בית, היות שלאחר ההגעה לרחוב, השיקום מורכב יותר, ארוך יותר ויקר יותר. המניעה תעשה גם באמצעות איתור יחידים ומשפחות בסיכון ומניעת הידרדרותם לרחוב, וכן באמצעות הגדלת פתרונות הדיור הנאותים לאוכלוסייה מעוטת הכנסה, כמו דיור ציבורי, לצד רגולציה על שוק השכירות כדי שתאפשר שכירות יציבה וארוכת טווח. יש להפסיק את האבחנה בין "דרי רחוב" לבין "מחוסרי דיור" ולהשתמש בהגדרה ברורה אחת שמתייחסת למצב המגורים ברגע נתון. יש לחדול מהתייחסות לחלק מחסרי הבית כמי שהתייאשו או איבדו תקווה. אנשים שחיים תקופה ממושכת ברחוב הם הרבה פעמים אנשים חזקים ובעלי רצון לשינוי חזק מאוד, המתמודדים עם קשיים רבים שמונעים מהם לצאת ממצבם וחובת המדינה לסייע להם. לכן גם הפתרון לחסרי הבית חייב לכלול דיור ותמיכה בכל צרכי החיים, לאורך זמן. מקלטים הם אמצעי חשוב כפתרון זמני וקצר מועד, ויש לדאוג להגדלה ניכרת של מספר המקלטים ואיכותם. יש לדאוג לסייע לחסרי הבית לחזור לדיור קבע רגיל בקהילה בתוך פרק הזמן הקצר ביותר, באמצעות שימוש בפתרונות דיור מגוונים, תוך ליווי של חסר הבית בכל יתר צרכיו. השימוש במסגרות זמניות כמו הוסטלים צריך להישמר למקרים מתאימים בלבד, ולא כתחליף לדיור קבע. לבסוף, יש להיאבק בסטיגמות ודעות קדומות כלפי חסרי הבית, אשר לעיתים גרועים יותר מהמצב הפיזי הקשה ממנו סובלים חסרי הבית.

• תקנון העבודה הסוציאלית (תע"ס), סעיף 3.33 "הטיפול בדרי רחוב" (נוהל מיום 21.1.10)

• מדיניות הטיפול בדרי רחוב (מרכז המחקר והמידע של הכנסת)

• זכותון לחסרי וחסרות בית של הפרום למען חסרי/ות הבית (האגודה לזכויות האזרח, עלם ומכללת ספיר)

• "אין כתובת - הפרת זכויות האדם של אנשים חסרי בית" (דוח האגודה לזכויות האזרח והקליניקה למשפט ורווחה באונ' תל אביב)

• שמוליק שיינטוך, חיים בשוליים - מדיניות כלפי אנשים חסרי בית בישראל (בהזמנת האגף למחקר תכנון והכשרה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים

• עתירת חסרי בית והאגודה לזכויות האזרח למניעת התעמרות בחסרי בית במרחב