צירוף מקרים מדהים
תאוריית הכאוס (ככל שהבנתי משגת) מדברת על כך שהכל אקראי. עלי להסיר את הכובע בפניכם ולהודות שדבקותכם בתאוריה הזו מרשימה ביותר. מבחינתכם הכל מקרי. רק במקרה הכספים זורמים כל הזמן מן הציבור לידי בעלי ההון; רק במקרה גדולי האומה יוצאים מגדרם לעזור לנו, אך תמיד משום מה הם מצליחים רק לדאוג לעצמם. הכל כמובן ממש במקרה.
למשל: למה באולימפוס
חוקי השכר עובדים אחרת? במקרה.
וב
בנק-ישראל? גם במקרה כמובן.
רבותי, תדהמה! תופתעו לגלות אבל לא כולם מסכימים עמכם. יש הסבורים שלא הכל כאוס, לא הכל יד המקרה. אולי תהיו בשוק אבל לפעמים אם מתאמצים אפשר למצוא הגיון בשיגעון. למשל:
דוח טאוב הצליח למצוא את הגורם המרחיב את אי השוויון. הפושעים? הרעים? לא, המדינה.
כחלון: "הסיבה לפערים – אין רצון לצמצם אותם". "משבר הדיור
לא ייפתר. למה? כי לא רוצים לפתור אותו. המשבר עצמו זו המכונה הכי משומנת כדי להעביר כסף מהשכבות החלשות לקופת המדינה".
לייזי ינאי: "הממשלה לא רוצה להיאבק בכלכלה השחורה בגלל קשרי הון-שלטון".
מרטין וולף: "ניתן לאלץ חברות לשלם מס, אבל לממשלות אין רצון".
ח"כ פרוש: "הממשלה עושה ביודעין להרחבת הפערים החברתיים".
סמדר שילוני: "העוני תולדה של מדיניות".
פרופ' גוטווין: "העוני אינו מכת טבע - הוא כתוב בתקציב".
שלמה מעוז [קישור]: ”בנק ישראל אשם בהעמקת הפערים והעוני”. "
מדיניות מכוונת של פגיעה בחלשים".
סבר פלוצקר [קישור]: "הפוליטיקאים יצרו את העוני".
לסיכום
עם כל הכבוד לתיאוריית הכאוס (שכולכם מאמינים בה באדיקות שלא הייתה מביישת חסידי חצר), אולי לא הכל כל כך מקרי כמו שחשבתם. המדינה נראית כגן עדן לקובעיה וגהינום להמונים לא בגלל שכל כך קשה להיאבק בעוני, אלא מסיבה הרבה יותר פרוזאית: זה בדיוק מה שהיא רוצה.
שוב בפעם האלף מסתבר שהרצל צדק? אם אנחנו לא רוצים – זו אגדה. המסקנה (אם לא הצלחתם להבין לבד): גדולי האומה הנערצים שלכם מבצעים פשעים איומים כנגד הציבור והאנושות ויוצרים בכוונה עוני, זוועות ומצוקות כדי לשדוד את כספי ומשאבי הכלל. משהו לא ברור? שאלות? זה הזמן, תודה.
- הכותב אינו מומחה לשום דבר מטעם אף אחד אך יודע לחשוב לבד.