הזמן משתנה - האירועים כאן

הִגִּיעָה הָעֵת הַתְּנָאִים בָּשְׁלוּ וְהַעֲנִישָׁה הוֹעִילָה הַסְכָּמָה וַחֲרָטָה וְזֶה חוֹזֵר חָלִילָה גָּם הִגִּיעָה הָעֵת לְהַכְרָעָה וְּלִסיּוּם הִגִּיעָה הָעֵת לְהִתְנָעֵר וְהָעֵת לָקוּם לַמַּכּוֹת מַטָּרָה לְהַעֲנִישׁ וּלְהַרְתִּיעַ כִּי אֱלֹהִים גָּמַר אֹמֶר עַמּוֹ לְהוֹשִׁיעַ לֹא לִפְנֵי שֶׁהָאַרְבֶּה יְכַבֶּה הָאוֹרוֹת בְּהוֹשִׁיבַם בַּחֹשֶׁךְ וּלְהַכּוֹת בְּכוֹרוֹת בִּפְרָשַת הַשָּׁבּועַ הַכּל נָהִיר וְיָדוּעַ שֶׁפַּרְעֹה לֹא יִתֵּן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לָנוַּע זֶה שֶׁגָּזַר אֱלֹהִים עַל פַּרְעֹה לִהְיוֹת כְּמִי שׁיֵּשׁ לוֹ יְכֹלֶת לְסַרֵב וִלִרְצוֹת בּעוֹד עֶרְוָתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְכַסּוֹת

בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים הפסוקים על התפילין מובאים בפרשה זו כך: והיה לך לאות על יָדְךָ וּלְזִכָּרוּן בין עֵינֶיךָ למען תהיה תורת ה' בפיך... (יג/ט) וגם בפסוק זה שבסוף הפרשה: והיה לך לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך (יג/טז) פסוקים אלה נועדו ללמדנו כי יציאת מצרים התרחשה לא רק כדי להשתחרר מעבדות לחרות שעשה זאת הקב"ה בידו חזקה ובזרועו נטויה ובאותות ובמופתים, לעיני כל בני ישראל, אלא הם נועדו לומר לנו, כי עלינו ליטול עלינו עול המצוות וזאת בקיום מצות התפילין. הביטוי עול מצוות, נאמר על ידנו לבר המצווה בהגיעו לי"ג שנים, שאז הוא מניח לראשונה את התפילין על ידו ועל ראשו. התפילין מכיל בתוכו בתיבות הקטנות והסגורות היטב, ארבע פָּרָשִׁיּוֹת. שתים, בפרק זה: אחת המתחילה ב-קדש לי כל בכור (בפרק יג/א-י) והשנייה המתחילה ב-והיה כי יביאך (בפרק יג /יא-טז). שתי הפרשות הנוספות שבתוך תיבות התפילין הן לקוחות מספר דברים פרשה אחת הכוללת שמע ישראל (דברים ו/ד-ט) והפרשה השנייה המתחילה ב-והיה אם שָׁמֹעַ (דברים יא/יג-כא). לכן דברי משה אל פרעה כמצות אלוהים בְּאָמְרוֹ לו: שַׁלַּח אֶת-עַמִּי וְיַעַבְדֻּנִי (וארא ז/טז) אמר ה'. מובנת יותר, מה עוד והיא ונאמרת על-ידי משה לפרעה שוב ושוב לפרעה, לא רק לשחרור בני ישראל מעבדות מצרים בלבד, אלא כדי להכשירם לקבלת התורה ולעבוד את האלוהים. מצות אלוהים מרחיקה אותם מעבודה זרה שהיו שקועים בה במצרים. כפי שזה קבל ביטוי בהגדה של פסח: עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים. לשם זה באה דרישת אלוהים מפרעה על-ידי משה, הן בפרשת וארא והן בפרשת בא. שם וכאן חוזר משה ואומר אל פרעה: שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוהיהם. עקב דרישה זו משתחרר ישראל מעבדות מצרים, כאמור השחרור מעבדות והיציאה הן כדי להחזיר את ישראל לאמונה באלוהי אבותיהם שיהיו ראויים לקבל את התורה, ואז יהיו ראויים לרשת את ארץ אבותיהם שהובטחה להם ולאבותיהם.

שינוי סדרי עולםּ חודש תשרי הוא ראש השנה שאותו אנו מקדשים כמועד לכל האומות, כי בתשרי ברא אלוהים את השמים וארץ. על כן אנו אומרים בתפילת ראש השנה: "היום הרת עולם" אחרי כל תקיעה בשופר המבשרת את ראשית הבריאה וגם ביום זה ממליך עם ישראל את הקב"ה לאלוהיו וכמלך על כל העולם כולו. אלא שבפרשת בא, חל שינוי בסדרי בראשית שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון לכם לחדשי השנה. (יב/ב) הוא חודש ניסן החודש השביעי במנין חָדְשֵׁי השנה מתשרי ואילך, כמובן ששינוי זה לא נשאר בלי התייחסות של רש"י בְאָמְרוֹ: אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מן החודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בני ישראל. דברי רש"י באים להצדיק את קביעת חדש ניסן כראש חדשי השנה. כי בחודש זה נהיה עם ישראל כעם והכל מתחיל מבראשית. עד לקביעת חודש ניסן כראש חדשי השנה לישראל, הזמנים נקבעו על-ידי הקב"ה. התחיל בתשרי עד אלול, ברם מעתה ואילך בני ישראל, יקבעו את הזמנים שנאמר: אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם.(ויקרא ג/ד) וכאן ניסן נקבע כראש חדשי השנה אך ורק לעם ישראל, שנאמר "החדש הזה לכם" (נקבע) ראש חדשים ראשון הוא לכם (יב/ב) מכאן שמצות הסדרת לוח השנה קדמה למצות פסח. יש בזה משום סדרי עולם חדשים.

בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים אנו אומרים בהגדה של פסח את הפסוק בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים (יג/ח) והשאלה בעבור מה, למה הכוונה? הפרשנים מביעים בעניין זה דעה כמעט דומה זו לזו ועיקרה הוא, לא בעבור שהוציאנו ממצרים, אלא בעבור שנהיה לעמו ונקבל עלינו: מצוותיו, חוקיו ומשפטיו שנתנם לנו בתורתו. בעיקר כדי לעובדו כי רק לכך הוציאנו ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. הוציאנו בעבור זה בעבור שנשוב לאמונה בו וּלְעָבְדּוֹ. דבר זה מקבל ביטוי בסדר פסח כאשר שלושה דברים מונחים לפנינו על המגש: פסח, מצה ומרור. פסח", שזה השה ששוחטים כקרבן פסח שהוא גם אלוהי מצרים, שנשחט ובשרו נאכל צלי ושוב הוא לא יהיה אלוהי ישראל כבעבר "מצה" שהיא נועדה להזכיר לנו את היציאה החפוזה ממצרים, כדי שלא יתחרטו בני ישראל ולא ירצו לצאת. ו"מרור" כדי לזכור את לחצנו ואת דחקנו ואת הַמָּר והלענה שהאכילנו פרעה ועבדיו ולא נרצה לשוב לשם. וזה שנאמר: בעבור זה הוציאנו ממצרים... ואפשר גם כדי שלא נשוב אליה כְּנָכְרִים וגם כדי שלא נַגְלֶה את עצמנו לארץ אחרת. לאמירה בעבור זה מתייחס גם הפרשן אבן עזרא אשר הוא מסתמך על דברי רב יונה אבן ג'נאח יליד קורדובה המכונה בשם "רבי מרינוס" בְּאָמְרוֹ: כי בעבור זה, ולא בעבור היציאה ממצרים עשה הקב"ה לישראל את אשר עשה. היציאה ממצרים הייתה בעבור הדבר שלמענו הוציאנו משם, כדי להחזירנו לאמונה בו ככתוב בתורה שעתיד עם ישראל לקבלה בהר סיני ולקיים מצוותיה. רק למטרה זו, פרעה נכנע לדרישת אלוהי ישראל מפי משה, לשלח את בני ישראל ממצרים לעבוד את אלוהיהם.

בוא האביב על עם ישראל

מועד היציאה ממצרים, בִּשֵׂר את בוא האביב תרתי משמע, בשר את עונת האביב עצמה שראשיתה בחודש ניסן, וגם האביב של ישראל בצאתו ממצרים כעבור מאתיים ועשר שנים מיום שאמר יעקב לבניו: רדו (210 שנים) למצרים ושברו לנו שבר, שהיינו כעבור ארבע מאות ושלושים שנה מאז שאברהם העברי נהיה לאבי הָאֻמָּה. זה אכן האירוע המרכזי והחשוב ביותר בחיי עם ישראל אשר מנינו היה בצאתו ממצרים שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף (יב/לו) התורה מבדילה בין עם ישראל לבין הערב רב שנסתפח אליו ביציאה ממצרים. לאבחנה זו יש משמעות רבה בהמשך, כאשר "הערב רב" מחטיא את ישראל בחטא העגל ולאחר מכן ממריד את העם נגד משה ואהרן. לכן נאסר על הערב רב לאכול מבשר קרבן הפסח, אלא אם ימולו בשר עָרְלָתָם.. כי הקרבת השה כקרבן לבד ממשמעותה שחיטת אלוהי המצרים, נועדה לסמן את בתי העברים במצרים על-ידי מריחת דם הקרבן על המזוזות ועל המשקוף. ברור. שאין במריחת הדם משום מעשה קֶסֶם מפני מפגעים. וגם לו כדי לסמן להקב"ה את בתי העברים כי הקב'ה איננו זקוק לסימון . אלא שהדם שנמרח נועד להוכיח כי האדם שבתוך הבית, קּיֵּם את מצות האלוהים ושחט את השה - אלוהי מצרים ולא חשש מנקמת פרעה. אדם זה נחשב צדיק והקב"ה יגן עליו מפני נגף ומשחית. אֵין חָסִין בּפְנֵי פֻּרְעֲנוּת אָפִלוּ פַּרְעֹה נוֹהֵג עִם רֶשַׁע סֹלְחָנוּת יוֹרִישֵׁהוּ לְזַרְעוֹ הַשִּׂמְחָה לָאֵיד בְּכוֹחָה מִבְצָר לְמוֹטֵט אָז דָּבָר לֹא יוֹעִיל אָפִלּוּ הַכָּאָה עַל חֶטְא זוֹרְעֵי הַמַּוֶת מוֹתִירֵי יְתוֹמִים וְאַלְמָנוּת יוֹדְעִים הֶמָּה שֶׁחַרְבָּם היִא חֶרֶב פִּפּיּוֹת בְּצִדָּה הָאֶחַד מַפִּילָה חֲלָלִים לְלֹא רָחֶם וְצִדָּה הָאָחֵר יַכֶּה בָּהֶם כְּמַעֲשֶׂה נוֹקֵם מִמַּכּוֹת מִצְרַיִם הָרֶשַׁע לֶקַח לֹא לָמַד יִנְהַג כְּפַרְעֹה וְחֵילוֹ שֶׁמֵּהֶם דָּבָר לֹא שָׂרַד הַמְחַבֵּק יָדַיִם מוּל רוֹצְחִים וְאוּתָם שִׁבַּח יִתְקֵשֶּׁה לְהָבִין אֵיךְ הָרֶצַח עָלָיו לֹא פָּסַח עוֹד יִלְמְדוּ אֶלֶּה כִּי אֵין לסְמוֹךְ עַל נִסִּים בְּיָמֶינוּ לְהַאֲבִיד רוֹצְחִים יִדַּרְשׁוּ מַעֲשִׂים הרי הדברים על הפרשות וארא ובא. שנכתבו בחריזה כמעין רמיזה עוד בשנת תשס"א. מצורפים הם בשבת זו, כדי לרענן זכרוננו כעם, עד כמה הארועים לא נשתנו עם שנוי העתים. הדברים כוללים תמצית מהלך חיי עמנו אשר דבק בארץ, בעוד בני העולה אינם משלימים עם שיבת ציון. והרי ההתרחשויות שחוזרים אנו וקוראים אותם מדי שנה בשנה. כדי לחזק את האמונה ביכולתנו ובצדקת דרכנו, על הכתוב שאם נעמיק בו, נצליח להגשים הבטחת אלוהינו לנו וזה מתחיל בצו שמצוה אלוהים את משה לאמור: בּאֹ אֶל פַּרְעֹה! צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: דַּבֵּר אֵלָיו בִּתְקִיפוּת וְאַל תֶּחֱשֶׁה שַׁלַּח עַמִּי מִיַּד אֱמוֹר, אֵין לְחַכּות אִם לֹא תִּשְׁעֶה לַצָּו תְּקַבֵּל מַכּוֹת גִּחֵךְ פרעה על כְבַד-הַפֶּה וְהַלָּשׁוֹן עַל"חצוף"זה שֶׁגָּדַל אֶצְלוֹ בַּסָּלוֹן פַּרְעֹה לֹא צִיֵּת לְבַעַל זִיו הַפָּנִים שָׁמַע עֵצַת שָׂרָיו ואֶת הַחַרְטֻמִּים מַשֶּׁקָרָה לְפַרְעֹה בְוָאֵרָא וְגָם בְּבֹּא כְבַר יָדוּעַ וְהֶמשֶׁכוֹ בְבְּשַׁלַּח יָבֹא אַנָּא הַשֵּׁם תֶּן תִּזְכֹּרֶת לְעוֹשֵׂי זָדוֹן שֶׁיֵּשׁ מַכּוֹת וְיֵשׁ לָקַחְתָן בַּחֶשְבּוֹן. וְשׁוב הַגַלגָּל חוֹזֵר אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶׁמֶשׁ מַעֲשֶׂה מָחָר, הָיָה אֶמֶשׁ כָּכָה הָיָה מֵאַז וּמִתָמִיד כַּך הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה מֶעִיד פַּרְעֹה הִסְכּים וְהִתְחָרֵט לֹא נִכְלַם וְלֹא הִתְלַבֵּט זוֹ נוֹרְמָה אֶצֶל הָאֻמּוֹת זֶה הַלַּחַן וְאֶלּוּ הַנְּעִימוֹת הַנְּעִימָה מְאֹד דוֹמָה הַסְכָמָה אֵינֶנָּה הַסְכָּמָה בַמַחְלֹקֶת עַל אֶרֶץ וַאֲדָמָה יִשְׂרָאֵל מַפְרִיחַ הַשְמָמָה וְהַפְּלִשְתִי עוֹשֶׂה מִלְחָמָה בְּמִצְרַיִם הַשֵּׁם לֹא חָשָׁה אָז הִגִּיב בְּלוֹחֲמַת הַתָּשָּׁה בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה הִכַּם מַכּות בְזָכְרוֹ לְעַמֶּנוּ בְּרִית-אָבוֹת הַמַּכּוֹת מַזְכִּירוֹת גַּם אֶת מַשֶּקָרָה לְפַרְעֹה שָׁם הִסְכִּים וְהִתְחָרֵט כֹּל פַּעַם וּמִשֶּׁסוֹף סוֹף הוּא הִסְכִּים עִם הַסְכָּמָתו לֹא הִשְׁלִים יָצָא לִרְדוֹף אַחֲרֵי הָעִבְרִים שֶאֶת עֻלּוֹ מֵעֲלֵיהֶם הֵרִים וּמָרוּתוֹ סָרָה וְאֵינֶנָּה עוֹד כֹּחוֹ סַר וּלֹא הִצְלִיחַ לִשְׂרוֹד לְבַסּוֹף הַפְּלִיאָה אֵין בְּיָדֵינוּ סִבָּה אוֹ יְדִיעה מָה הֵרִיץ פַּרְעֹה לִטְבִיעָה זְרוֹעַ הַשֵם בָּעַמִים נוֹדְעָה סִיְעָה להֵבִיסָ עַמִּים שִׁבְעָה אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹשַׁע ה' שִׁיר שֶׁבַח וְהַלֵּל שֶׁיּוּשַׁר בְּטַבֵּעַ ה' כֹּל מִתְנַכֵּל וְנֵשֵׁב בְאֵין מַחֲרִיד וְנִגָּאֵל.