אורי הופרט במאמר קצר תוקף מחד את תפיסת הלאום הישראלי בה מצדדת עמותת "אני ישראלי" בראשותו של עוזי אורנן, ומאידך את תפיסת הח"כים
יריב לוין ו
איילת שקד שישראל היא מדינה יהודית ורק לאחר-מכן היא דמוקרטית.
אני לא חולק על הופרט על ביקורתו על הטענה האחרונה, אבל בהחלט על זו הראשונה. ראשית, אין הוא מדייק בתביעה של עמותת "אני ישראלי" הדורשת רישום לאום ישראלי לכל מי שרוצה בכך אחת מוצאו או דתו. אין העמותה רוצה לכפות זאת על מי שלא רוצה בכך, ולכן אין מדובר בפטרנליזם לאומי, מה גם שמדובר במאבק הנסב על ההגדרה העצמית של האינדבידואל הישראלי.
טענתו של הופרט ש"אין לקבוע זכויות אזרח מכוח לאום", כמו גם הדוגמאות שהוא מביא ממדינות שאינן כלל דמוקרטיות ליברליות: פרוסיה וגרמניה, ורוסיה הצארית. -יש בהן ביטוי ללאום שונה לחלוטין מהלאום האזרחי בו מצדדים אורנן וחברי "אני ישראלי".
לעומת אי נכונותו לקבל את הלאום האזרחי, הוא מצדד בישראל מתוך תפיסה המפריכה את עצמה לדעת: "מדינת כל אזרחיה ללא הבדל דת ולאום", ואף "גם מדינת כל אזרחיה היא מדינת העם היהודי עברי".
לא ברור מה בין יהודי לבין עברי, מה בין זכויות זה לעומת רעהו על המדינה כריבון. אולם אם המדינה היא מדינת כל אזרחיה, הרי הם כולם צריכים להיות הריבון, אז מהו מעמדם של היהודים או העבריים? מעבר לכך, מעבר למודל של מדינות מזרח אירופה כיום, שעדיין הן בשלב של דמוקטיזציה וליברליזציה, האם הן המודל בו ראוי לצדד או אולי בזה של מדינות המערב? האם דווקא המודל המזרח אירופאי הוא המודל שבו "תבטיח תשתית משפטית למנוע אפליה נגד המיעוטים בתוכה"?