דרוש שר תחבורה לענייני תחבורה בישראל

הקדמה אני יודע שגריסת אפרוחים בני יומם למוות מזעזעת ומבחינתם הם עוברים שואה אמיתית. גם אינני טומן ראשי בחול כבת יענה הממאנת להביט למציאות בעיניים ולהודות במגוון הסכנות האורבות לנו כמו: מחלות לב, ארועים מוחיים, סרטן ורשימה ארוכה שמזנבת לנו בחיינו. אבל תאונות הדרכים הינן מכה כל כך כואבת – שאין לה אח ורע ברשימת המחלות הקטלניות. תאונות הדרכים מביאות מצב א' של משפחה בריאה ועליזה, למצב ב' של גוויות ונכים קשים המתמודדים בכאב בשארית חייהם. תאונות הדרכים הינן מכה שלא כתובה בתורה, ואסור לנו להסכים עם שר התחבורה האמון על מניעתן – שמסביר לנו כאילו וזאת מציאות שחייבים לחיות איתה.

מה תפקידו של שר התחבורה בנושא תאונות הדרכים?

אינני מקל ראש בצורך לנהל את ענייני רכבת ישראל שמזמן ירדה מהפסים, וכולנו משלמים מחיר יקר מאוד על גחמות עובדים שכל שני וחמישי נזכרים כי מגיע להם עוד תוספת כזו או אחרת לשכרם. זה שאנחנו זכאים להרבה מאוד הטבות ברכבת ישראל הנמנעות מאיתנו כתוצאה מהביורוקרטיה הישראלית – כנראה שלא כל כך רלוונטי בזירת הקרבות של השר ועובדי הרכבת. כי כל זה איננו קשור כלל וכלל בצורך הדחוף והמיידי לקבל שר תחבורה שלא חשובה השכלתו, אבל שישכיל להבין שמצב התחבורה בישראל איננו יכול להמשיך ולהידרדר יותר ויותר כפי שנוכחים אנו להרגיש בכל רגע בו אנו משתמשים בדרך – נהגים והולכי רגל. כשזקני העיר יושבים בפינת הרחובות ומספרים שפעם היה טוב יותר, זו כבר איננה מליצה נוסטלגית והתרפקות על עבר שנשכח. זו אמת הנשטחת לפנינו במלוא כיעורה. עשרות שנים אני נוהג בכבישי ישראל, עוד מהתקופה שכביש החוף היה דו סטרי רק עם קו הפרדה בין מסלולי הנסיעה הנגדיים. הנסיעה אז הייתה הרבה יותר נינוחה ובטוחה – גם אם לא חסרו תאונות דרכים לפחות כמו המצב הגרוע כיום. אבל מה שרואים היום בדרכים – כבר מזמן עבר כל גבול של טעם טוב, נהיגה נכונה, ובטיחות בדרכים. כמעט ולא נמצא נהג שנוהג בהתאם לחוק ו/או כללי הזהירות. אם גם נתאמץ ונמצא נהג אדיב, נראה מאוחר יותר שהוא משוחח בטלפון תוך כדי נהיגה. על נהגים המצפצפים על החוק ושאורות הרמזורים, קוי הפרדה ותמרורי עצור "לא עושים להם את זה" – כבר לא נעים לדבר, כי זו כמעט נורמה תרבותית ישראלית.

לאן כל זה מתקזז?

לילדים פגועים לכל חייהם. להורים קבורים מתחת לאדמה. למשפחות כואבות שעולמן נהרס. להרס כלכלי. למה לא?! מעולם לא התיישרתי עם ההתנהלות הממשלתית בנדון. הורגלנו לשמוע ששר התחבורה מספר בסוף שנה שהיו שני הרוגים יותר או פחות מהשנה שעברה, ואח"כ עברנו לשמוע על תחביביו ואהבתו לאשתו וילדיו. כנראה שהחומר ממנו נוצרתי ממתין לתובנות אחרות לחלוטין, ודרישותיי משר התחבורה הם בכיווני ניהול שונים לחלוטין.