נשק חלוד

איומי שווא היו תמיד נשקו האולטימטיבי של השמאל ההזוי. כבר לפני קום המדינה נופף השמאל דאז בדחליל האוקיינוס הערבי סביבנו, איים שישטוף אותנו בהמון גליו, וניסה להניא את בן-גוריון מן ההכרזה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אחר כך שלף מן הארסנל המורעל את השד הדמוגרפי החלול, שבעטיו קרא לנו להיפטר מהשטחים ומאוכלוסייתם הערבית, אף שבה בשעה צידד בהפיכת המדינה היהודית למדינת כל ערבייה ומסתנניה המוסלמים. כך ממציא השמאל מדי פעם איום חדש, על-מנת להציבו על ראש שמחתו ולשכנע באמצעו את הציבור הישראלי, לאמץ את 'תאליך אשלום' ולהפסיק את 'אקיבוש'. נכון לעכשיו יש איום מומצא חדש. קבלו את איומי החרם. למרבה הצער קנתה את הסחורה הקלוקלת הזו חבורת ליצני הבית הלבן, בראשות דון קישוט שחור אחד, שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו והורס כל מה שידו נוגעת בו (ראו מצרים, תוניסיה, עירק, לוב, תימן, הגרעין האירני ועוד), ומשרתו סנשו פנשו, שמתרוצץ מוכה אובססיביות משיחית בין וושינגטון לירושלים, ומתעקש ברוב איוולתו שלא להכיר בבסיס הסכסוך: מי כאן מאיים להשמיד ומי כאן מתעקש שלא להכיר בעצם זכותו של הצד השני לנשום אוויר; מי כבר ויתר ללא תמורה (אוסלו, הקפאת הבנייה ועוד), ומיהו סרבן השלום האמיתי (רמז: זה שמחנך את ילדיו בני ה-3 להתאבד על מזבח הכחדתם של בני הקופים והחזירים, וטוען שהוא כאן עוד לפני ימי יהושע בן-נון ושמשה רבינו היה בכלל פלשתיני).