חרדים ומחרידים - השתמטותם אומנותם

בג"ץ (שוב) התנהג בשבוע האחרון כמו פיל בחנות לכלי חרסינה. בלי להתייחס לתהליך החקיקה בכנסת למען "שוויון בנטל" - ולמעשה שוויון בזכות לשרת את מדינת ישראל ואת עם ישראל בשורות צה"ל, או לפחות בשירות אזרחי (במקרים שבהם צה"ל מוותר על השירות של מועמד כלשהו או של מועמדת כלשהי) - הוא הצית אש במקומותינו. ההחלטה למנוע מימון של המדינה ממי שמסרב לשרת אותה היא נכונה וצודקת, ועדיפה על גיוס בלתי אפשרי בכפייה ותוך שימוש בבתי הכלא הצבאיים, אבל היא עצמה צריכה להיות שוויונית. החלטה זו אינה שלמה כל עוד קיימת אפליה בין משתמטים למשתמטים. בשיח הציבורי בישראל השתמטות מתקשרת עם הציבור החרדי, שבחר מטעמי מצפונו שלו לדרוש ולקבל מהמדינה, אך לא לשרת ולתרום כמו אזרחים אחרים. לא ניתן לקבל את ההשתמטות, כלומר את ניתוק הקשר בין זכויות לבין חובות. לעומת היחס החד-משמעי כלפי ההשתמטות החרדית, בשיח הציבורי בישראל יש גישה סלחנית, כמעט אי-הבחנה והעלמת עין, לגבי השתמטות של אחרים, כאלה שאינם חרדים אלא מחרידים, כאלה שבוחרים מטעמי מצפון וצביעות לדרוש ולקבל מהמדינה ומהחברה, אבל לפעול נגדן. הכוונה לגורמים הקיצוניים ביותר בשמאל הישראלי, המשתמטים מן השירות בצה"ל, והפועלים להכפשת צה"ל והמשרתים בו. אף-על-פי-כן, תקשורת מתחסדת, וציבור שממנו נשלל המידע המתאים, הופכים דווקא מחרידים משתמטים אלה לדמויות מקובלות בחיי הציבור והתרבות בישראל. אין כל הצדקה לגישה הסלחנית המתייחסת באדישות ואף בהבנה להשתמטותם של זמרת מפורסמת, דוגמנית צמרת, שחקן תיאטרון בולט, מורה מסוים לאזרחות, זמר ידוע. מי שמתמוגג מהישגיהם של אלה בתחומם המקצועי בשעה שאחרים מקדישים שלוש שנים לשירות החובה בצה"ל ועוד שנים רבות בשירות מילואים - אינו רשאי לדרוש "שוויון בנטל" מצד אחרים. אין הבדל עקרוני בין השתמטותם של אלה ושל אלה, של חרדים ושל מחרידים. גם אלה וגם אלה צריכים להיות מגונים על-ידי החברה הישראלית.