ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו נשאל לאחרונה איך הוא חושב שיזכרו אותו לאחר שיעזוב את תפקידו ואת הבמה הציבורית? "בן גוריון... בגין... רבין... ואיך אתה"? נתניהו נשאר הלום שאלה שניות רבות (סיפור אמיתי) ונראה כמחפש במאמץ עילאי את התשובה. אחרי פרק זמן שנראה בנסיבות הללו כנצח, פצח נתניהו בתשובתו: "שומר ביטחון ישראל".
כל הסיטואציה הזו לא הייתה בכדי. השאלה גם אם נשמעה תמימה לחלוטין, נשאה בחובה המון מטען נפיץ – ומכן הייתה הפתעתו העצומה של נתניהו. אין ספק שגלגלי מוחו קדחו באותן שניות עד כמעט קריסת מערכות ושריפתן, אבל תפקידו הבכיר אותו הוא משמר ושומר כבר הרבה זמן – הכשירו אותו למצוא מענה בהתאם להבנתו.
נתניהו הצליח להבין את עצמו, כפי שהמון אזרחים אחרים המשתרכים הרחק מאחוריו - טרם התחילו. הוא פשוט ראש ממשלה כל כך גרוע, כל כך לא מעורב בחיינו, כל כך טרוד בריצוי שרה-שלו, ולמעשה כל כך מנותק מהעם והמציאות בו זמנית, שמה שנשאר לו להבין על עצמו ואישיותו זו התמונה הפוליטית/מדינית שהוא מפיץ בעולם באמוק תזזיתי נגד החימוש הגרעיני האירני. את זה מתרגם נתניהו למשיחיות ואת גולת הכותרת האישית הזו שלו הוא מתרגם להיותו כשומר הכמעט בודד לביטחון עם ישראל.
אין כאן ביקורת מאולצת ואולי חו"ח מנגחת ראש ממשלה בגלל דעותיו, מעשיו והימצאותו כביכול בצד השני של המפה הפוליטית שאולי לא מתאימה לעבדכם הנאמן כותב שורות אלה. זה ניתוח אמיתי ממכונת האמת הטבעית מהשטח שאינה מספקת תלוש כמו בתחנת דלק, ובכל זאת מוכיחה בצורה בלתי אמצעית את כל מה שמנסים לטעון נגד נתניהו, למרות העובדות הסטנדרטיות בשטח המתרגמות זאת בהפוך על הפוך– וכך נבחר המלך שוב ושוב ללא עוררין.
נתניהו הוכיח למעשה שאין לו כל תווית מזהה, ואחרי שהצליח להבין בעצמו שאין לו טביעת אצבע בשום דבר ועניין הקורה בתוך מדינת ישראל, הפליג בחלומותיו לעבר ציור דמותו כאביר או משיח ששומר עלינו מפני שואה נוספת, ובלי משים הבין בעצמו שהוא שווה במונחים אמיתיים כקליפת השום.