ב-3 בפברואר 2014 פרסם שגריר צרפת בישראל, פטריק מזונאב, מאמר בעיתון
הארץ אשר בו התייחס להקשר הרחב של היחסים שבין האיחוד האירופי בכלל וצרפת בפרט ובמיוחד בכול הנוגע לשיחות השלום בין ישראל לבי הפלשתינים. כמו גם לתרומה הרבה של האיחוד האירופי לשגשוגה של ישראל ולביטחונה. התייחסתי למאמר הזה בחטף ואגבית ברשומה שלי באתר "זרקור" (
"האירופאים יעשו זאת" - 6.2.14) - אולם עוד קודם לכן הגבתי באריכות במייל ששלחתי לשגריר, שכן ברשימה שלו ביקש השגריר במפגיע כי מי שמעוניין להגיב אישית, הוא ישמח לשמוע את דעתו. זה אינו דבר רגיל בכלל ובמחוזותינו בפרט ששגריר מדינה חשובה כמו צרפת מבקש ליצור קשר ישיר עם קוראים. לכן הגבתי על המאמר, וכאמור שלחתי אותו בדוא"ל. כעבור שבועיים קבלתי תשובתו, ובאדיבותו אני מפרסם אותה.
התשובה והסיבה למאמר "אני שמח שקראת בעניין את מאמרי שהתפרסם בהארץ ב-3 בינואר, ומבקש להודות לך על התייחסותך אליו. כידוע לך, כתבתי את המאמר הזה לאחר שלא התקבלה תגובה מרשויות ישראל על ההצעה שניסחה מועצת האיחוד האירופי ב-16.12.13, להעניק לישראל מעמד של "שותפה מועדפת מיוחדת" במקרה שתהליך השלום עם הפלשתינים יוכתר בהצלחה. התפלאתי על השתיקה הזאת, וביקשתי להדגיש את ההזדמנות הגדולה שטמונה בהצעת האיחוד האירופי, הן בעבור ישראל והן בעבור האיחוד עצמו. ביקשתי גם להצביע על מה שנראה כסתירה הגלומה בשתיקה הישראלית, לאור העובדה שרשויות ישראל עצמן הביעו חשש מפני חרם אירופי אפשרי - חרם שהאיחוד האירופי מתנגד לו, כפי שגם הזכרתי במאמרי. בעקבות זאת רציתי לשמוע את דעתם של אזרחי ישראל בנושא, וכן את דעתם של אנשי רוח, אמנים, מדענים, יזמים ופוליטיקאים ישראלים. על כן הזמנתי את הקוראים לשלוח לי את תגובתם למאמר, ובאופן כללי יותר - להציג בפניי את השקפתם לגבי עתיד היחסים בין ישראל והאיחוד האירופי.
כארבעים קוראים נענו לאתגר, ותגובותיהם היו מאוד מנוגדות. כמעט מחצית מהן היו חיוביות, בשעה שמספר דומה של תגובות הביעו עמדה הרבה יותר ביקורתית. שאר התגובות ייצגו גישה מורכבת מאוד.
רבים מהמגיבים בירכו על הצעד שנקטתי במטרה להפנות את תשומת הלב לחשיבות היחסים בין ישראל והאיחוד האירופי, ואף הביעו צער על כך שרשויות ישראל לא הגיבו על הצעת האיחוד. חלק מהתגובות הביעו את אי-הבנתן לנוכח שתיקה זו; תגובות אחרות קשרו את העדר התגובה הישראלית למה שנתפש אצל מגיבים אלו כמחויבות בלתי מספקת של ממשלת ישראל לתהליך השלום עם הפלשתינים. כמה מהם סברו כי זו גם הגישה שבה התייחסה ממשלת ישראל ליוזמת השלום הערבית משנת 2002.
חלק מהמגיבים העריכו כי הצעת האיחוד מהווה תמריץ מוצלח לפתיחת דיון ישראלי פנימי על יחסי ישראל והאיחוד האירופי, יחסים שרבים מהם רואים בהם חשיבות גדולה. כמה מהם אף העידו כי הם מחויבים באופן אישי לכך ששאלת היחסים עם האיחוד האירופי תתפוס מקום בולט יותר בשיח הפנים-ישראלי, וזאת באמצעות קבוצות חשיבה, הפצת המאמר ברשתות החברתיות, ואפילו על-ידי פנייה ישירה לכנסת או לפרלמנט האירופי. אני מכיר להם תודה על כל היוזמות הללו.
חלק מהתגובות החיוביות ביותר כללו גם הצעות כיצד לחזק את קשרי ישראל עם האיחוד האירופי ולשפר את יחסי ישראל והפלשתינים. בין הרעיונות שהועלו: שילוב נציגים של האיחוד האירופי בתהליך השלום; עריכת סדנאות שיאפשרו לאישים המעורבים בתהליך השלום להבין טוב יותר את תרבות הצד האחר; הקמת תנועה א-פוליטית במימון ציבורי במטרה לשפר את יחסם של מנהיגי ישראל לאיחוד האירופי; וכן קידום תוכניות לימודים המטפחות את התקווה לשלום במערכת החינוך של שני הצדדים."
חשש מפיתוי לויתורים על ביטחון "אף על-פי כן, כמה מהקוראים מצאו את המאמר בלתי הולם ואף מזלזל. התגובות הביקורתיות השכיחות ביותר נתנו ביטוי לדעה כי ההצעה למתן מעמד של "שותפה מועדפת מיוחדת" מהווה למעשה ניסיון "לקנות" מישראל ויתורים בנושאים הקשורים לביטחונה.
חלק מתגובות אלו אף האשימו את האיחוד האירופי בחוסר עניין בישראל, וציינו כי טוב היה עושה האיחוד לו העניק זה מכבר לישראל את המעמד המדובר, בהתחשב באופייה הדמוקרטי ובכלכלתה המשגשגת, או למצער, כי אין להתנות מתן מעמד זה בהשגת הסכם שלום, שאחדים מהמגיבים סבורים כי תנאיו הינם בלתי קבילים מבחינת צרכי הביטחון של ישראל. כמה מן התגובות הביקורתיות ביותר אף האשימו את האיחוד האירופי ואת צרפת בכך שהם אינם מבינים את המציאות שאיתה צריכה ישראל להתמודד, ואפילו בכך שיחסם לישראל מוטה באופן שיטתי.
אני שומע את הביקורת הזו, ואני מצר על כך שההצעה האירופית, ובעקבותיה המאמר שלי, נתפשו כך. אני מוצא לנכון להזכיר, אם הדבר נחוץ, את החשיבות שמייחסים האיחוד האירופי וצרפת לקשריהם עם ישראל, ואת הכבוד שהם רוחשים למדינה זו, שהיא שותפתנו ובת בריתנו מזה שנים רבות. זאת מכיוון שלא רק שההצעה למתן מעמד של "שותפה מועדפת מיוחדת" אינה נובעת מכל רצון "לקנות" ויתורים ישראלים; אדרבה, היא מבטאת את החשיבות שאנו רואים ביחסים עם ישראל ובהצלחת תהליך השלום הישראלי-פלשתיני. אני מודה לך על תרומתך לדיון ומקווה שתהיה לי הזדמנות להמשיכו איתך בעתיד. בכבוד רב, פטריק מזונאב, שגריר צרפת בישראל"
המסר והמשמעות אין חידוש בכך ששגריר מפרסם מכתב למערכת או מאמר בעיתון בארץ שבה הוא משרת ובו הוא מסביר את עמדת ממשלתו, או מגיב על הצהרה או ביקורת. השגרירים שלנו בוושינגטון משתמשים בכלי הזה לעתים די מזומנות.והם עושים זאת גם במקומות אחרים במערב. ועוד יותר שכיח שאישיות או עיתונאי זר מפרסם רשימה בעיתון ישראלי. הדוגמה הטריה היא המאמר של נשיא תנועת "ג'יי סטריט" היהודית הפרו ישראלית אך לא הממסדית, אלן אלטנר( הארץ 3.3.2014 ) תחת הכותרת " אל תירו בשליח". הכוונה היא כמובן לשר החוץ האמריקני
ג'ון קרי.
החידוש הוא בכך שהשגריר ביקש לנהל דיאלוג עם הקוראים, ואכן בתשובתו אליי הוא גם מפרט את אופי התגובות. במכתבו אליו כתבתי בין היתר כי " .החשיבות הרבה בימינו היא לדבר ישירות אל הציבור. זאת גם אם חלק, יהיה זה מיעוט או רוב, מסכימים או חולקים על דבריך. יש חשיבות עליונה לדינאמיקה בכול הנוגע לתקשורת הבלתי אמצעית בין נציגי מדינות ועמים לבין הציבור אצלו הם מכהנים בתפקידים שונים ובכלל זה, בתפקיד הממלכתי החשוב ביותר - כשגריר ארצו".
עברנו כברת דרך מאז הייצוג של מדינות היה בידי הקונסולים אשר החשובים שבהם לעתים הם שהשפיעו ישירות על מממשלות או ממלכות. הדוגמה במאות ה- 18 וה -19 הוא מעמד הקונסולים הזרים בירושלים העותומאנית. התפקיד הקלאסי של נציגים היו השגרירים. אבל עוד במאה ה-20 נטלו את התפקיד המרכזי שרי החוץ. כיום מי שמקיים את הקשר האמצעי או הבלתי אמצעי עם ממשלות זרות, בעיקר החשובות שבהן, הוא ראש הממשלה או נשיא בתפקיד ביצועי כמו נשיא ארה"ב.
אבל, כאמור, המהפכה התקשורתית בימינו כאילו מכתיבה את הקשר בין העמים. נכון ואמת ויציב, כי הממשלה במדינה דמוקרטית נבחרה על-ידי העם. אבל אין זה אומר שהיא לאחר שמכהנת, מכוח הריבון- העם, יכולה לשלול מן העם הזכות להשמיע את קולו, או לבקש שישמיע את קולו. בנקודה זאת שגריר צרפת בישראל קבע תקדים מבורך.
אירופה וישראל עם זאת ראוי לציין כי החששות לגבי עמדת אירופה בבוא "יום פקודה", אינן חששות שווא.במקרים רבים כאשר ממשלות אירופה או חלקן עמדו בפני הברירה בין צדק או הגינות מדינית לבין אינטרסים כלכליים שלהם, הם העדיפו את החלופה האחרונה. הדוגמה האחרונה היא ההיסוס בקרב כמה מדינות אירופה מנקיטת סנקציות כלכליות חריפות נגד רוסיה בשל פעולותיה בחצי האי קרים, שמע יבולע לאינטרסים הכלכליים שלהם, ממחישה את הבסיס לחששות אלה.
זה ועוד. כמי שנולד באירופה יש לי עוד מסר. השואה בוצעה על אדמת אירופה, כאשר הנאצים ובעלות בריתם מבצעים את ההשמדה, ועמים שונים ביבשת מחרישים. אלא שבניגוד לכמה ממנהיגינו, כולל אלה שמכהנים כיום, שלא היו שם - אני הייתי שם, כילד וכנער, ושכלתי את רוב רובה של משפחתי . עם זאת באתי לכאן לא רק לסייע במאבק להקמת מדינה יהודית, אלא שזאת תהיה מדינה יהודית ערכית, מוסרית וצודקת. זאת כחלק מלקחי השואה. בניגוד להצהרות הקולניות על השואה כחלק מפולחן המוות, שיש בהן, בין השאר, משום זילות השואה, אני וכמוני באנו לקדש את החיים. אמת כי בכול הקשור ללקחי השואה יש לנו מה לומר לאירופה, אבל לפני כן אנו חייבים להפנים אותם בעצמנו, כאן במדינה היהודית.
העניין שאירופה, מגלה בנו, בביטחוננו, ובשלום עם שכננו,הוא לברכה. וכל רב שיח בנושא הזה בין הישראלים לבין האירופים רק ייטיב. לכן אדוני השגריר- ברוך הבא למועדון הקשר הישיר.