האביב כבר כאן. עצי האתרוג רק בתחילת לבלובם, אך מסתבר שבתקשורת לא מודעים לתקופות השנה. מבחינתם תקופת האיתרוג החלה. אתרוג אחד מת, יחי האתרוג החדש. אתרוג הוא הפרי היחיד בארבעת המינים בעל טעם טוב וריח טוב גם יחד. לטעמי, הטעם על פיו נבנה פרויקט
הולילנד אינו רע כל כך, אפילו טוב. אך הריח, אוי הריח. אתרוג זה לא. אולי לולב, חסר ריח אך מלא בטעם. טעם רע במקרה שלנו. הלולב עומד תמיר ונראה למרחק, בדיוק כמו הולילנד. מצד שני הוא גם דוקר. דוקר עמוק, בדיוק כמו הולילנד. כל אדם המסתכל על קו הרקיע של ירושלים נדקר ממנו.
סוף עונת האתרוגים, אני ואריק מתחלפים.
אם שרון עוד הזכיר מעט אתרוג, אולמרט עצמו מזכיר לולב. גבוה ורזה. יודע להיכנס ולנצל את כישוריו במקומות הנכונים. אומרים שמדובר באיש חברותי, איש שיחה. היכולת הזו גרמה לו כנראה להתחבב על הרבה אנשים. היכולת השנייה, לפעול בלי ריח, עזרה לו גם לתרגם את זה לכסף. הרבה כסף. לכסף, כידוע, אין ריח. מצד שני הלולב שבאולמרט ידע לתקוע חוד עמוק בגב של הקרובים אליו ביותר. היכולת ה"לולבית" להתנדנד ולהתפתל על דוכן העדים במשפט הראשון הייתה מרשימה. הניסיון להציג עצמו כילד התם ושאינו יודע לשאול גם יחד הצליח. לפחות זמנית. הרבה בזכות סיועה של הגברת זקן. רק אדם נפוח ויהיר יכול לעשות מעשה בגידה כמעשהו ל
שולה זקן. היא, שעמדה לימינו, ובשנים האחרונות לשמאלו באש ובמים. היא, שהסכימה ל"שמור על גבו" שילמה על כך מחיר כבד. שמרה על גבו ולא על גבה, ונדקרה.
סוף עונת האתרוגים, אני ושולה נפרדים.
אחת התקופות המפוארות אך המושחתות ביותר בתולדות ישראל התרחשה לפני כ-2,000 שנה. ימי בית המקדש השני ומלכות החשמונאים היו שיא תרבותי. ברחבי הארץ פזורים עשרות מקדשים מבצרים וארמונות בני אותה התקופה. תיאטראות ואירועי בידור צצו בכל קרן רחוב. הגורם העיקרי שגרם לנפילת מלכות ישראל היה שחיתות ציבורית. הנפוטיזם שלט במסדרונות הממשל. סכינים ננעצו בגבות חברים- אויבים. אומנם הטיימס כינה את ביבי "
קינג" אך דווקא אולמרט מזכיר את סיפורו של המלך ינאי. המלך המושחת אשר קנה את תפקיד הכהן הגדול בכסף רב. שחיתותו השלטונית הבאישה את ריחו בעיני העם. כאשר בא להקריב קורבנות בחג הסוכות, בחר העם להוקיעו בדרך מקורית. רגמוהו באתרוגים. בסופה של אותה תקופה הפכנו בהדרגה למדינת חסות רומית ואחר כך לחלק מתוך האימפריה. שיטותיו של אולמרט לא היו שונות בהרבה. מינוי מקרובים, קבלת שוחד, וכמובן נעיצת הסכין בגבו של ידיד.
סוף עונת האתרוגים, אני וינאי מתקרבים.
מדינת ישראל משמשת דוגמה ומופת בנושאים רבים לכל העולם. החל בהיי-טק וכלה בחקלאות המפיצים את ריחו הנהדר של האתרוג הישראלי. מנגד, השחיתות השלטונית מאפילה לעיתים על כל אלה. תחושת מיאוס עולה בקרב הציבור כאשר עבריינים מורשעים שבים למשכן הכנסת. התחושה קשה עוד יותר כאשר יום לאחר משפטו של אולמרט נשמעים קולות הקוראים לחמול עליו. ממשלת אולמרט הובילה את השחיתות לגבהים חדשים. הדרך היחידה לבער את הנגע היא על-ידי מלחמת חורמה. אין צורך לחפש הרשעות בנרות, אך ברור כי אין מקום לפושעים בהנהגת המדינה. מצעד המורשעים של ממשלת אולמרט מדבר בעד עצמו. אין צורך לחמול עליהם. צריך לחמול עלינו ש"זכינו" במנהיגים כאלה.
סוף עונה. זורקים את כל האתרוגים.