ביבי במומו פוסל
ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, הודיע, בצדק, כי הוא שוקל לבטל את מוסד הנשיאות, בשל עלותו הגבוהה לציבור. כידוע גם השאֵרים של הנשיא - ונשיאים לשעבר - נהנים מלשכה נשיאותית, על כל ההטבות המופלגות המתלוות לכך לכל חייהם.
אלא שרק סמלי הדבר, כי בסמוך להודעה זו נודע על בניית מטוס ובית פרטיים לכבוד ראש הממשלה, בעלות של למעלה מ700 מיליון שקלים, איך לא, מהקופה הציבורית, כמובן. זאת מלבד הוצאות תחזוקה, אשר מסתכמים אף הם במיליוני שקלים לשנה.
ביבי היקר, לפני שאתה מנקה את אורוות הנשיאים, מה עם ארמונות המלוכה שלך והנטל הכספי הכבד שהם מטילים על הציבור? רד מהמיזם היקר שלך! די לנהנתנות!
הישראלי המכוער
הישראלי שוב מתגלה בכיעורו (תרתי משמע): פורסם שיערני קק"ל - תוך גיוס עזרה חיצונית - פינו מאות טונות של אשפה מהיערות ומהגנים הלאומיים, שהותירו הישראלים אחריהם ביום העצמאות.
הגיעה השעה לחייב את המבקרים בפינוי אשפתם, ולהטיל קנס על המלכלכים שישאירו אשפה. מדובר במינימום של התנהגות אזרחית נאותה - לא לירוק לתוך הגנים, שמשירותיהם הציבור נהנה. אלא שלמרבה הצער הוּכח לא פעם, שהאזרחים מבינים חוקים בסיסיים רק אם הם עוברים דרך הכיס.
מינגלת? - ניקית ; לא ניקית - שילמת! צריך להיות הקמפיין המוביל בגנים. ולשם כך יש לגייס פַּקָּחֵי תברואה. וּבא לניקיונם של היערות גואל.
מסחארה
טקסי זיכרון ומסחארה של זמרים, העושים קופה, איך לא, על חשבון הקופה הציבורית, היילכו השניים יחדיו? נדמה שהתשובה היא לא.
אז איך זה שימים נוגים אלה של הזיכרון הלאומי, שבהם עם ישראל מתייחד עם זיכרם של חללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, הם ימיהם של הזמרים החוגגים על חשבון הנופלים? ואכן, הכספומט מצביע על כ-20 אלף שקל עבור שיר אחד לזמר.
גם אם זה כשר, נודף מכך ריח מצחין מאוד.
האם לא ראוי היה לאתר כישרונות של בני משפחה או חברים של החללים, שייטיבו לבטא בשירה את כאבם על מות יקירם, ויש להניח שיתגייסו למשימה בהתנדבות כדי להנציח את זיכרו? אגב, גם ביום העצמאות ניתן לתת הזדמנות לכישרונות צעירים מקומיים להופיע על הבמה הציבורית, במחיר סמלי, ובכך הרשויות המקומיות, הנתונות בגרעונות ענק, יוכלו לחסוך מאות אלפי שקלים מהקופה לרווחת הציבור. ובא לתקציבן גואל.
אמפתיה מכירים?
בהומור חד וקולע, מפריכה ציונה נתנאל, אלמנת צה"ל, את שלל המיתוסים, התגובות והאמירות השיפוטיות, מפי הנשמות הטובות, הרוֹוחים בחברה במצבי שכול. למוֹתר לציין שהתגובות נובעות לעיתים מתוך תום, מבוכה או בוּרות. ספק אם הרשימה תשנה את התגובות האנושיות המקובלות במצבים אלה. אך דומה כי גם אם היא תעורר למוּדעות לנושא, לרגישות נוספת ולמחשבה שנייה, היא כבר השיגה חצי מטרה.
אולי כדאי שבני אדם יפסיקו להיות שיפוטיים לזולת, ויאמצו את דברי חז"ל "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". זאת לא כדי שיגיע, חלילה, למקומו, אלא מתוך ידיעה ברורה שעד שלא חווים, לא מבינים. אז מה דעתכם להסתפק באמפתיה בלבד, וכלשון הפרסומת "לעצור, להביט ולהקשיב"- ואם צריך, גם לשתוק, כבר אמרנו?
העם קבע 'ישראל היום'
על-פי סקרים שפורסמו, הפך עיתון 'ישראל היום' לעיתון של המדינה. ומה הפלא? נכון שזה חינמון, אבל לא זה המתכון הבלעדי להצלחה, כפי שהוּכח לגבי חינמונים אחרים, שנפלו באותה מהירות שֶבּה קמו.
דומה שהעיתון מצא את הנוסחה להצלחה, והיא: עממיוּת, מבלי להתפשר על רמה. וגם הגודל קובע - העיתון לא דק מדי, מה שעלול לגרום לזילות מתוך שעמום, ולא עבה מדי כדי לא להכביד על הריכוז, הזמן והסבלנות של הקוראים, בחינת "תפסת מרובה, לא תפסת".
נראה כי מדובר בעיתון חדשותי, קליט מגוּון ומעניין, בעל מכנה משותף רחב, שהופך אותו פופולרי לכל שכבות הציבור - מבעלי באסטה ועד אקדמאים ובעלי מקצועות חופשיים, חילונים ודתיים כאחד. אז תנו לדמוקרטיה ולחופש העיתונות לנצח. כל הכבוד!
פסוקו
ומי הוא חלל צה"ל הצעיר ביותר, כבן 10 בנופלו? זהו לא אחר מניסים גיגי, תלמיד תלמוד תורה מהעיר העתיקה בירושלים, שהפך ל'קשר ותצפיתן' באזור.
יום לפני כניעת הרובע היהודי נפל על משמרתו בעמדת הישיבה 'שער השמיים'. 20 שנה הייתה גופתו קבורה בחצר 'בתי מחסה', עם 7 לוחמים מבוגרים ביותר, עד שלאחר מלחמת ששת הימים הועברה גופתו להר הזיתים. כן, כפי שכבר הבנתם, הוא היה גם חרדי. לזכור ולשמור!