מי כאן עלה על החומה?

הדעות בקרב היהודים, בין שהם פוליטיקאים, אקדמאים, אנשי תקשורת, אנשי דת או סתם "עמך", על ביקור האפיפיור בישראל חלוקות בצורה קיצונית (ראדיקלית, בלעז). תמונתו המבוימת של ראש הכנסייה הקתולית ליד גדר הביטחון, עליה נמרחה יום קודם לבואו הכתובת המקוממת "בית לחם נראית כמו גטו ורשה", הובלטה בתקשורת בצורה מוגזמת והוצגה כנקודה החשובה של הביקור. הדבר קומם את העיתונאי האיטלקי ג'וליו מאוטי, אוהד ישראל מושבע. ובדין קומם אותו! הוא כתב מאמר באנגלית, באתר ערוץ 7, בו יצא חוצץ נגד ההשוואה הזוועתית הזו. וכך הוא כתב: "גטו ורשה הוקם בידי הנאצים כדי לרכז בו את היהודים כהכנה להשמדתם בגז ציקלון ב'. איך יכול האפיפיור לקבל את ההשוואה בינו לבין עיר שנתונה לשלטון הרשות הפלשתינית הערבית?" אלה שביימו את המעמד היו מודעים היטב לעמדת הוותיקן בנושא הגדר, וניצלו את זה ניצול מחפיר ומכוער. עד תום. מאיפה הם ידעו? מן ההיסטוריה האנטי יהודית והפרו ערבית של הוותיקן במשך השנים. מאוטי כתב ספר בשם: "אני מאשים - הוותיקן נגד ישראל". מתוך הספר, שאני עוסק בתרגומו לעברית, מובא כאן קטע הנוגע לעמדת הכנסייה הקתולית על גדר הביטחון שהקימה ישראל. בשנת 2004 התראיין הכומר מרקו מאלאגולה [Marco Malagola], נציג "ועדת הצדק והשלום של הקוּסטוֹדיה על ארץ הקודש". הוא דיבר ברדיו הוותיקן על השפעת הגדר על חיי היומיום של הפלשתינים. הוא קרא לזה "גיהינום תמידי", "קיום חסר חיים", ואמר כי "בניית חומה זו רק יכולה לרסק כל תקווה שיש לפלשתינים. היא רחוקה מלהיות חומת ביטחון. היא פשוט מתדלקת את תחושת חוסר התקווה שלהם". מאלאגולה המשיך ואמר שהישראלים שנהרגו בידי מחבלים ערבים מתאבדים והפכו נכים לנצח, סובלים פחות מן הפלשתינים. "כל המחבלים המתאבדים הללו -שמפוצצים עצמם באוטובוסים, מסעדות או דיסקוטקים- מולידים תחושה מתמשכת של פחד. עם זאת, לו הייתי צריך להחליט מי סובל יותר, הייתי אומר שאלה שחיים בהפרדה ובניתוק תחת עול כיבוש אכזרי. ישנם מקרים בהם נאלצים אנשים להמתין שעות במחסום רק כדי לשמוע אחר כך שאינם יכולים לעבור. זה קיום חסר חיים". האם ראויים דברי מאלאגולה להסבר? בימינו יש בעולם קרוב ל-50 חומות וגדרות מכל הסוגים. ביל קלינטון, שהגיע לשלטון בהבטיחו "גשר למאה העשרים ואחת", הקים את חומת ארה"ב עם מקסיקו; ספרד בנתה גדרות כדי להרחיק את המרוקאים; הודו מקיפה בחומה את קשמיר ובנגלדש; דרום וקוריאה הצפונית חולקות את הגבול המבוצר ביותר בעולם. לערב הסעודית יש פרויקט חומה פואטי; נסיכויות המפרץ הפרסי, האמירויות הנוצצות והעשירות, סוגרות את הגבול עם עומאן הענייה; רוסיה שוקלת להקיף בחומה את צ'צ'ניה; לסהרה המערבית יש את "חומת הבושה"; קפריסין מבותרת לגמרי על-ידי חומות; בלפסט הינה עיר מבוצרת שבנויה מגדרות לבנים, ברזל ופלדה; ואפילו הולנד האולטרה-ליברלית בנתה גדר מסביב לקרן הולנד. אבל רק המחסומים של ישראל היו ראויים לגינוי בבית הדין הבינלאומי בהאג, רק הגדרות של ישראל זכו לסיקור מסביב לשעון ב-CNN ולמאמרים בעמוד הראשון בניו-יורק טיימס, רק המחסומים בישראל הופכים ל"מֶכּוֹת" אליהן עולים לרגל פעילי "שלום", ודעת קהל במערב מגנה אותם כמכשיר של הטרדה, המשמש לשעבוד עם "ילידים" גאה, שכל פשעם הוא שמבקשים חופש, או "שחרור". רק גדר הביטחון של ישראל נתונה למתקפות מוסרניות וצבועות מצד הוותיקן. בעוד שגדרות במקומות אחרים מרחיקות את בעלי החיים ואת הפליטים ממדינות שכנות, רק לגדרות ולמחסומים של ישראל יש סיבה הומניטרית באמת: להבטיח את זכותה של האוכלוסייה האזרחית לחיים. רק בישראל משמשים גדרות התיל, דרכי הסיור, שבילי טשטוש, מצלמות וידאו וחיישנים אלקטרוניים, כאמצעי זהירות למנוע שמסעדה, קניון או בית מלון יהפכו לשטיחים ארוגים מחלקי גוף אדם. למרבה הפרדוכס, חומות ומחסומים היו לצנינים בעיני היהודים מאז שנת 1179, כאשר מועצת הוותיקן הקימה באירופה את הגטאות של ימי הביניים. חומר ראוי למחשבה!