זוכה בתיק מזונות פתחה תיק כנגד חייב לאחר 17 שנה בגין הפרשי מזונות. קרן החוב עמדה על 133,000 שקל, ולאחר חישוב של ריבית והצמדה, תפח החוב ל-406,000 שקל.
הגבר הגיש טענת "פרעתי" משני נימוקים: הקטינים גדלו ואין זכות לאישה לתבוע בגין מזונות בגירים; שיהוי משמעותי בפתיחת התיק שעולה לכדי ויתור על החוב.
רשמת הוצאה לפועל, ליאת הר-ציון, פסקה, כי האישה יכולה לתבוע את החוב בשם הבגירים בשל כך שהיא פרנסה אותם כל השנים, וכעת היא יכולה לתבוע בגין כך. אין דורשים מילד בגיר להגיש בעצמו תובענה למזונות באופן עצמאי נגד אביו, על-מנת שלא לגרור אותו לסכסוך בין הוריו, וזכותה של האם לתבוע השבת הוצאות שהוציאה עבור ילדה הבגיר הסמוך על שולחנה. בתביעה זו מעמדה של האם איננו כאפוטרופוסית טבעית לבנה, אלא כהורה הזכאי להשבת מזונות שהוא נושא בהם ביחס לבן.
בעניין השיהוי הארוך בפתיחת תיק ההוצאה לפועל פסקה הרשמת, כי אין התיישנות על החוב חרף התקופה הארוכה שחלפה, אך יש להפחית מהחוב את הריבית וההצמדה, והחוב יעמוד רק על 133,000 שקל. הנטל להוכיח את טענת הוויתור מוטל על החייב. עליו להוכיח, כי השתהות הזוכה בפנייתה לבית המשפט נעשתה שלא
בתום לב, וכי ניתן היה ללמוד מהשתהותה, כי ויתרה על זכות התביעה וכתוצאה ממצגה - שינה החייב את מצבו לרעה וקופחו אפשרויותיו להוכיח את טענותיו.
ואולם, די בכך שהאישה הבהירה את הסיבה לאי נקיטה בהליכים כדי שבית המשפט יקבע, כי היא לא ויתרה על זכותה לגביית המזונות על-אף חלוף הזמן ואי נקיטת הליכים. חוסר פעילות לגביית מזונות במשך שנים אינו מעלה חזקה של מחילה או ויתור. חוסר פעילות יש בו לכל היותר כדי להעביר את הנטל על שכמו של הזוכה, להוכיח שהחוב לא סולק.
אכן, האישה השתהתה בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל ואכן מדובר בשיהוי ניכר, אולם אין די בכך כדי לקבוע כי לאור השתהותה - היא ויתרה על החוב. לכן בוצעה הפחתה רק של הריבית וההצמדה.
כמי שעוסק במזונות בהוצל"פ נראה לח"מ, כי היה ראוי להפחית משמעותית את החוב בתיק. אין זה סביר לפתוח תיק כנגד החייב בחלוף 17 שנה, בשעה שאין לו כל אפשרות להוכיח את טענותיו ולהתמודד נגד החוב בתיק.