המוסר חייב לתפוס מקום של
כבוד בלב כל אדם. האדם נברא בצלם אלקים הטוב ומיטיב לכל, ועל כן התביעה המוסרית שוכנת בו, והיא גם מחייבת אותו. לא בכדי אנו אומרים למי שמתנהג באופן שאינו הגון: "אתה לא בן אדם!"
גם גויים שלא קיבלו את התורה, וגם לא שמעו על שבע מצוות בני נח, הנביאים מאשימים אותם על אכזריותם ועל רשעתם, ומנבאים להם עונשים חמורים על מעשיהם הרעים - כי הם יכולים להכיר, מתוך לִבם, את הקלקול שבמעשיהם.
אנחנו, בני ישראל, זכינו למתן תורה; להדרכה אלוקית מפורטת איך נחיה את חיינו. אבל ההדרכה הזאת אינה באה במקום החובה המוסרית המוטלת על כל אדם באשר הוא אדם, אלא היא מוסיפה עליה. הרמב"ן (דברים ו', י"ח) כתב, שזהו התוכן של הפסוק "ועשית הישר והטוב בעיני ה'".
ואלה דבריו: "ולרבותינו בזה מדרש יפה. אמרו - זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחילה אמר, שתשמור חוקיו ועדותיו אשר צווך. ועתה יאמר, גם באשר לא צווך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר. וזה ענין גדול. לפי שאי-אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות בכולם. אבל אחרי שהזכיר הרבה מהם... חזר לומר בדרך כלל, שיעשה הטוב והישר בכל דבר. עד שייכנס בזה [אפילו] הפשרה ולפנים משורת הדין, ואפילו מה שאמרו 'פרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות', עד שייקרא בכל ענין תם וישר".
תינוק עם כתף נקועה אבל אחר הדברים והאמת האלה, עלינו להודות שלא כל המצוות שהצטווינו בהן מתאימות לגמרי לתחושה המוסרית שלנו. ויש גם, שהן מנוגדות ממש לתחושה הזאת. ועוד, יש מצוות שבאופן עקרוני הן אומנם מתאימות להרגשה המוסרית, אבל החיים מביאים מצבים שבהם קיום מצוות ה' יתנגש בהרגשה המוסרית.
דוגמאות לחלק הראשון: המצווה שנאמרה על עמי כנען, "לא תחַיה כל נשמה". וכן איסור ממזר, שהוגבל מאוד בנישואיו על לא עוול בכפו. דוגמה נוספת" דין "יהרג ואל יעבור", שעלינו להחיל אותו לא רק על עצמנו, אלא גם על זולתנו, גם כשזה אינו רוצה בו!
וכך מסופר בגמרא (עבודה זרה כ"ז, ב'): "מעשה בבן דמא, בן אחותו של ר' ישמעאל, שהכישו נחש, ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו [באופן שמחזק עבודה זרה], ולא הניחו ר' ישמעאל. ואמר לו: ר' ישמעאל אחי, הנח לו וארפא ממנו, ואני אביא מקרא מן התורה שהוא מותר. ולא הספיק לגמור את הדבר, עד שיצתה נשמתו. קרא עליו ר' ישמעאל: אשריך בן דמא, שגופך טהור, ויצתה נשמתך בטהרה, ולא עברת על דברי חבריך".
דוגמה לחלק השני: תינוק שכתפו נקעה ממקומה בשבת. הוא סובל סבל נורא, והרופא אומר שאין שום בעיה רפואית לדחות את הטיפול למוצאי שבת. הנסיעה לבית החולים היא איסור דאורייתא, ואדם נתבע לתת לתינוק לסבול, ולא לחלל שבת.
הצד השווה שבכל הדוגמאות הוא, שבהן מצוות ה' מתנגשת באופן חזיתי עם התחושה המוסרית שלנו. ההתנגשות הזאת עלולה להציב בפני האדם התלבטות מעשית. כי אומנם קורה לאדם לא פעם שהוא נכשל בעשיית מעשה לא מוסרי; אבל כאן אומרים לו, שהמעשה הלא-מוסרי הוא הדבר שנכון והגון לעשותו. ולא קל לקבל דרישה כזאת. סוף-סוף, הרי הקבלה שלנו את דבר ה' מבוססת גם היא ביסודה על הרגש המוסרי, על רצוננו להיות טובים!
שלובה בזה, כמובן, גם השאלה המחשבתית, איך ניתן להבין את הסתירה בין אמונתנו בה' הטוב לכל, לבין הציווי המתנגש עם התחושה המוסרית שלנו. הנושא הזה היה אולי השיא בניסיון של אברהם אבינו בעקידה. כי הוא הצטווה לא רק לוותר על עתידו - בנו יחידו, ולא רק להתמודד עם הסתירה שבין ציווי העקידה לבין "כי ביצחק ייקרא לך זרע", אלא הוא הצטווה גם לוותר על מוסרו. אברהם איש החסד, שליבו דואב גם על הפיכת סדום ועמורה, חייב להעלות לעולה בן צדיק וישר! כמובן סופה של הפרשה מלמד אותנו שה' אינו חפץ בקורבנות אדם. אבל לא נאמר שם שה' לא יתבע מאתנו להתגבר (-כמה קשה -) על הרגש המוסרי!
הטוב ומיטיב לכל איך נוכל לקרב את הדבר הזה להשגתנו? בעומק העניין, השאלה הזאת דומה מאוד לשאלות על מציאותו של הרע, בעולם המנוהל על-ידי ריבונו של עולם. בדרך כלל אין לנו תשובות פרטניות לשאלות מהסוג הזה, ואנחנו משאירים אותן פתוחות וכואבות. אבל השאלות האלה אינן מבטלות את אמונתנו בה' הטוב ומיטיב לכל. ואנחנו מקבלים, שבוודאי גם הדברים הרעים והנוראים הקורים בעולם משתלבים באופן עלום ונסתר כלשהו בטוב הכללי. ולעתיד לבוא - כשייפקחו עינינו - "על כולם מברך הטוב והמיטיב"!
וכך יש לומר גם על היחס שבין המוסר האנושי למוסר האלוקי. המוסר האנושי ערכו גדול ועצום. אבל הוא רואה את הטוב רק בגבולות ובטווחים של האדם המוגבל. אדון כל הבריות, שהוא טוב לכל, טובו כולל דורות עולם. ובוודאי ייתכן, שמעשה שהוא "לא מוסרי" בטווח הקצר ובחשבון מוגבל, כולל בתוכו טובה גדולה במבט כללי הנישא גם לעתיד רחוק ולמחוזות עלומים.
כך גם להפך: האדם שכחציר ימיו, מידת המוסר שלו מוגבלת לטווחים שאותם הוא רואה. ובדרך כלל, רק על-פי זה הוא אמור לפעול. אבל במקום שהוא מצטווה על-ידי התורה לפעול באופן המנוגד למוסרו - וכמובן, בכל מקרה עליו לבדוק היטב היטב, אם באמת הצטווה בזה - יבטל את טובו קצר הטווח בפני הטוב ומיטיב לכל. הרי את מידת טובו ואת מוסרו, גם אותם קיבל מידי בוראו, הטוב ומיטיב לכל!
וכשם שאנחנו מתפללים לה' שירחיק מאיתנו כל מה שמורגש אצלנו כרעה, למרות המחשבות הכוללות המוזכרות לעיל, כך יש לנו להתפלל גם שלא יבואו לידינו ניסיונות כאלה, שבהם הציווי ההלכתי מתנגש עם מוסרנו האנושי.