אף ששבוע כבר הספיק לחלוף מאז תחילתו של מבצע "צוק איתן" - עדיין רחוקים שני הצדדים היריבים מהשגת יעדם. במטחי הטילים שמשגר החמאס לעבר ישראל - אין כדי לזרוע מוות והרס, כשם שבפצצות הרבות שמטילים מטוסי חיל האוויר על עזה - אין כדי לדגדג את ראשי החמאס, המחופרים במעמקי האדמה.
נוכח טילי האוילנשפיגל המשוגרים לעברנו, ואל מול פצצות העוצמה המוטלות על עזה - ניתן כבר עכשיו להסיק בבירור שהכרעת היריב לא תבוא תחת אש בשדה-קרב אחרי ככלות הכל יש לזכור שהחמאס הוא ארגון ללא כתובת ברורה ואנשיו מפוזרים ומסתתרים פה ושם, עד יעבור זעם. הרדיפה אחריהם כרוכה בחיפוש מחט בערימת שחת.
גשם עקר
גם גשם הטילים, המומטר מדי יום לעבר ישובים ישראלים, הוא בדרך כלל גשם עקר, שאינו משיג את יעדו. אז חבל על בזבוז משווע כל כך של טילים ופצצות, שפגיעתם רעה לכל היותר בעורף שאינו שותף לטרור.
העימות הנוכחי בין שני הצדדים הנצים הוא עימות שחוזר על עצמו מדי פעם, ללא תוצאות לטווח ארוך. החמאס נותר תמיד עם מלאי של טילים, ואילו ישראל נותרת עם צה"ל איתן, עד לפעם הבאה כמובן.
המוצא מן הסבך הזה יהיה רק ליד שולחן הדיונים, כאשר שני הצדדים ינצרו את האש. הסכם הדדי ביניהם יהיה זה שעשוי להביא להפוגה ולשקט זמני, גם אם לא לאורך-ימים. הפתרון החלקי הזה עדיף, בכל מקרה, על פני עימותים צבאיים עקרים, שאין בהם כדי להביא לפתרון סופי, שלמרבה הצער אינו בנמצא.