הוגי הדעות הצבאיים של החמאס לא המציאו את שיטת הלוחמה ההתקפית המתבססת על מערך גדול ומסועף של מנהרות. הקדימו אותם בשנים רבות מאוד לוחמי הווייטקונג בווייטנאם הקטנה והענייה, שבשיטותיהם המתוחכמות בנוסח "פגע וברח" או נכון יותר "קטול והיעלם", הצליחו להביס את צבא ארה"ב הגדול והעוצמתי. הסיפור המעניין של מלחמת ווייטנאם היה מעין פרדוקס שממנו כנראה ניתן ללמוד ולהסיק מסקנות מעשיות גם בימים אלה, במלחמה לביעור מנהרות עזה.
ברוב קרבות השטח הגדולים – כולל התקיפות האוויריות המאסיביות - גברו חיילי ארה"ב על לוחמי הווייטקונג, אך בקרבות בעולם התחתון, במנהרות הסתרים מתחת לפני הקרקע, הצליחו לוחמי הווייטקונג, בלוחמת גרילה אלימה, להתיש עד תבוסה את הלוחמים של המעצמה האמריקנית עתירת הטכנולוגיות והציוד ההתקפי. הצלחה זו הושגה בעיקר בזכות שימוש נבון במנהרות שהון עתק הושקע בפיתוחן. רק לאחר תום מלחמת וייטנאם נחשף העולם לאסטרטגיית הלחימה באמצעות מנהרות שבאמצעותה הצליחה מדינה קטנה וחסרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים להבריח מן המערכה את הצבא האדיר של ארה"ב, ועם זאת גרמה למשבר לאומי גדול שהפך לטראומה בחיי האומה האמריקנית.
מלחמת ווייטנאם הקטלנית והמתמשכת במסלול שנראה כדרך אין-קץ הצליחה לגבות מחיר דמים כמעט בלתי נתפס. מספר ההרוגים הכולל במלחמת הצפון נגד הדרום היה קרוב לארבעה מיליון, לפי הפירוט הבא: כ-2 מיליון אזרחי צפון ודרום וייטנאם, לאוס וקמבודיה (שאל תוך גבולותיהן נדדה המלחמה), כ-1.2 מיליון החיילים של צפון ווייטנאם והווייטקונג, כ-220 אלף חיילי צבא הדרום וכ-58 אלף חיילים אמריקניים.
שיטת המנהרות של הווייטקונג שיטת המנהרות שפיתחו ושכללו מהנדסי הווייטקונג הייתה פשוטה. הם בנו במשך שנים בונקרים ומנהרות תת-קרקעיות באזור אשר רובו היה מכוסה יער עד. אחד "התרגילים" המעניינים היה כזה: אנשי הווייטקונג כרו פתחי יציאה שהגיעו עד לעצים עבותים. החלק הפנימי של הגזעים האלה רוסק כך שניתן היה להגיע דרך הקדח הזה אל פני הקרקע. בדרך זו יכלו לוחמי הווייטקונג להתפרץ אל לב מחנות צבאיים אמריקנים, ולירות למוות בחיילים שישנו בשלווה. וכך אומנם עשו. עם זאת כל פתחי היציאה של המנהרות מולכדו והוסוו. על-פי מראית העין איש לא יכול היה להעלות על דעתו שמתוך דופן העץ תפער את פיה דלת סתרים שמתוכה יפרוץ המוות. בתום מלאכת ההרג חוזרים "הביתה" אל הפיר הנסתר והיו כלא היו. חיילי ארה"ב שניסו לרדוף אחר הנמלטים שילמו מחיר דמים יקר כאשר התפוצצו מלכודות הפתאים שהטמינו להם לוחמי הווייטקונג.
כאשר הדרך "הרגילה" כשלה ניסו חיילי ארה"ב להחדיר למנהרות גזים רעילים, עשן מחניק וזפת רותחת, ואפילו שקלו את האפשרות להשתמש נגד הווייטקונג בנשק גרעיני. אבל כל הניסיונות האלה עלו בתוהו. מרווח הזמן בין היווצרות הבעיה לבין מציאת הפתרון לה איפשר תמיד ללוחמי הווייטקונג להימלט במועד אל המחבוא של התת-קרקע המרוחק והבטוח, אותו הכינו מראש בעבודת נמלים.
צבא ארה"ב ניסה נואשות לחסל את המנהרות באמצעות הנחתת מערך הפצצות ענק מבטנם של המפציצים האסטרטגיים מדגם בי-52. (בשמם המלא Stratofortress - מבצר הסטרטוספרה) צי מטוסי הענק האלה היה כוח התקיפה האווירי האדיר במלחמת וייטנאם שביצע "הפצצות שטח" כבדות, במהלכן הוטלו אלפי טונות של פצצות תבערה ונפאלם במטרה לטהר את השטחים המיוערים שבהם נחבאו לוחמי הווייטקונג. בתמונות שצולמו בעבור הטלוויזיה האמריקנית ניתן לראות סופות אש רחבות ממדים מבעירות עד עפר יערות עד. לצערם של האמריקנים גם שיטה זו זכתה רק להצלחה חלקית. לוחמי צבא הווייטקונג "תפסו את הפרינציפ" במהירות ומצאו מסתור ומקלט במנהרות אחרות, מרוחקות מאזורי הסכנה.
רשת מנהרות "צ'ו צ'י" הרשת התת-קרקעית המסועפת שכונתה "מנהרות צ'ו צ'י" (Củ Chi) כללה הרבה יותר מאשר פירי-זחילה בלבד. מהנדסי הצפון בנו ערים שלמות מתחת לפני האדמה שכללו נתיבי תקשורת ואספקה, בתי חולים, מחסני נשק ומזון, מחבואי סתרים למנוחה וגם בתי מגורים עבור הלוחמים. שיטת הפעולה ההתקפית של הווייטקונג הייתה באותם ימים חדשנית להפתיע. הם נחו ביום ואת עיקר מאמצי התקיפה הוציאו אל הפועל בחסות החשיכה.
את מידת התחכום ורמת המודיעין הקרבי של הווייטקונג ניתן ללמוד מהסיפור הבא. תוך כדי חיפוש שיגרתי במנהרה שאיתרה יחידת המנהרות של הקומנדו האמריקני ליד עיר הבירה סייגון, נחשף מחסן סתרים ובו חצי מיליון מסמכים שכללו מפות של כל מערך המנהרות וגם תיאור ופירוט של כל שיטות הלחימה מתוך המנהרות. בין המסמכים נמצאו גם מפות של בסיסי השטח האמריקנים שאותם תכנן הווייטקונג לתקוף. ברור שאוצר המודיעין הזה סייע לאמריקנים לתכנן את מהלכיהם הקרביים אך הוא לא פתר את הבעיה. היוזמה ההתקפית עדיין נותרה, ברוב המקרים, בידי הווייטקונג. באמצעות היתרון שהקנו המנהרות ללוחמי הצפון התאפשר לצבא הווייטקונג להאריך בשנים את משך הלחימה בווייטנאם, כשהם מקיזים את דמה של ארה"ב ומתישים את כוחה ואת רוחה.
החמאס - נוקט בשיטות פעולה דומות אסטרטגים צבאיים בעולם, וכנראה גם בישראל, ילמדו בוודאי לדעת במשך השנים שיבואו מי לימד את לוחמי החמאס בעזה את כל סודות הלחימה באמצעות מנהרות, לחימה שאיש בישראל כנראה לא ידע די הצורך את כל היקף איומיה וסכנותיה. אבל דבר אחד ברור כבר כיום: החמאס נוקט בשיטות פעולה דומות מאוד – גם במישור ההנדסי של כריית המנהרות והמבנה הפנימי שלהן וגם במישור הצבאי-התקפי. זה ועוד. גם "צבא המנהרות" של החמאס נוקט בשיטות שהאסטרטגיה ההתקפית שחשפו בעיני העולם המשתאה תכליתית עד מאוד: שוב לא מדובר בקרבות פנים אל פנים, או במלחמות שריון רבות משתתפים. במלחמת המנהרות הנוכחית שיטת הלחימה אחרת ולפיה אם לא מצליחים להנחית מכת פתע קטלנית ורבת נפגעים – חוזרים בריצה אל החיק הבטוח של התת-קרקע. אירוע שממנו ניתן ללמוד הרבה על הטקטיקה המלחמתית של החמאס התרחש בסמוך לפתח המנהרה בנחל עוז, שם נרצחו חמישה חיילי צה"ל ששהו בעמדה סמוכה בידי מתנקש חמאסי שמיהר להיעלם בפתח המנהרה.
לימוד נכון ועמוק של מלחמת "צוק איתן" ומהלכיה – משני הצדדים של המתרס - יגלה בוודאי כי החמאס למד הרבה משיטות הלחימה ההתקפיות של צה"ל, אך ללא ספק גם יצביע על העובדה המביכה משהו – גם לנו יש מה ללמוד מהם.