שוב חוזרים כל אותם הוגי הדעות המדיניים והיועצים האסטרטגים שכבר כשלו בעבר, ב"יוזמה מדינית" חדשה בכותרת שכולה אוטופיה ואשליה: "שיקום תמורת פירוז של עזה".
שוב חוזרים כל אותם מומחים ופרשנים ומעלים רעיון אווילי ונאיבי שלפיו ניתן יהיה להמליך את אבו מאזן על החמאס ועל עזה, בסיוע ביטחוני ישראלי וכלכלי בינלאומי, תוך כביכול הפרדה בין האוכלוסייה "החפה מפשע", לבין החמאס והג'יהאד הטרוריסטי.
שוב חוזרים כמה פוליטיקאים ועיתונאים מוכרים, שיודעים תמיד טוב יותר מכולם, כיצד יש לנהל את המלחמה בחמאס וכיצד להשיג שלום עם אבו מאזן, עם יוזמה מדינית "כיצד לשקם את עזה" וכיצד לפרז את החמאס מנשק".
הרתעה. הכרעה. הסדרה. מאחר שהכרעה לא הושגה, ההרתעה נפגמה, וההסדרה האם תושג, לא עמדה עדיין במבחן המעשי העתידי, חובה להגיע למסקנות ריאליות להמשך ההתנהלות, על סמך ניסיון העבר והמציאות שנוצרה לאחר המלחמה ("צוק איתן"). החמאס הוא ארגון טרור לא רציונאלי שתגובותיו בלתי צפויות. אין הגיון בלחפש הגיון אצל מנהיגות של ארגון לא הגיוני.
הגיע הזמן שכל המעורבים מצדנו, בסכסוך עם החמאס והג'יהאד יבינו עובדה זו, שאנחנו והם לא מדברים באותה שפה. הגורם הלא רציונאלי תמיד יפתיע וישלוט בגורם הרציונאלי. בגלל אי-הבנה זו, טעינו פעמים רבות בחשיבה ובתגובה שלנו כלפי החמאס, בהקשר להרתעה ועתה אולי גם בניסיונות להסדרה.
ראוי להזכיר מה אמרו לאחרונה כמה מהפרשנים על החמאס: "החמאס אין לו אינטרס להפעיל אלימות, בגלל שהוא מבודד ומצוי במשבר כלכלי". קרה בדיוק ההפך! "כאשר מנהיגי החמאס יצאו מהמנהרות שבהן הסתגרו בזמן המלחמה ויראו את ההרס הנורא והסבל של מאות אלפים שאיבדו בתיהם והפכו לפליטים הם יתמתנו". קרה בדיוק ההפך! הפרשנים טעו ולא הודו שנכשלו. ראוי גם להזכיר את כל המומחים והפרשנים שהבטיחו שלאחר ההינתקות מגוש-קטיף ומעזה היא תיהפך לסינגפור... ונקבל שקט וביטחון.
האמנם ניתן לפרז את הרצועה מנשק? פירוז החמאס והג'יהאד מנשק הוא חלום, שבישראל ובעולם ישנם אנשים ומנהיגים שחושבים שזה אפשרי. החמאס כמובן שלא יסכים מרצונו להתפרק מנשקו. אין שום צבא בעולם המערבי והערבי שיהיה מוכן להילחם נגד החמאס והג'יהאד, כדי לאלץ אותם להיפרד מהנשק. כמובן שגם חייליו של אבו מאזן לא יעזו אפילו לחשוב על כך. הפירוז היא סיסמה של אשליה כדי שיהיה אליבי להצדקת השיקום הכלכלי והפיסי של הרצועה שמשמעותה שיקום החמאס. הנהגת החמאס והתשתית הארגונית והצבאית שלה לא נהרסו.
האמנם אבו מאזן הוא "הפתרון" לפיקוח על המעברים? עוד אשליה והונאה עצמית הוא הרעיון ש-1000 "חיילי המשמר הנשיאותי" של אבו מאזן ימנעו הברחות נשק לעזה במעברים. זהו טמטום ונאיביות מוחלטת. אבו מאזן מנהל טרור דיפלומטי נגד ישראל במסווה של כביכול מתנגד לטרור". חייליו של אבו מאזן לא יוכלו ולא יעזו להתנגד לחמאס ולמנוע הברחות. חלקם ישתפו פעולה עם החמאס, וחלקם יפחדו מאיומי החמאס. ראוי להזכיר כיצד החמאס הרג את תומכי פתח בעזה, בזמן ההשתלטות האלימה עליו. טיפשות ונאיביות לחשוב שאנשי אבו מאזן יגלו מנהרות ויפוצצו אותן, שיסגרו המפעלים לייצור הרקטות, שיתעמתו עם גדודי אל-אקצה.
האומנם ניתן להמליך את אבו מאזן על עזה? עוד אשליה של "הוגי הדעות", שמשווקים רעיונות מנותקים מהמציאות. הם סבורים שניתן יהיה להמליך את הרשות הפלשתינית "המתונה" של אבו מאזן על החמאס ועל עזה, בסיוע ביטחוני ישראלי ומצרי וסיוע כלכלי בינלאומי. כל זאת באמצעות ממשלת הפיוס בין החמאס לעבאס, ובגיבוי ותמיכה של "ערבויות בינלאומיות" של הקוורטט, האיחוד האירופי ואובמה. מדובר בכישלון ודאי.
האמנם תושבי עזה יתקוממו נגד החמאס? לאור ההרס הנוראי והסבל של מאות אלפי תושבי עזה, שנגרם בגלל מדיניות "ההתנגדות" של החמאס, ישנם פרשנים שסבורים שהאזרחים יתקוממו. זו אשליה מאחר שתושבי עזה תומכים ומזדהים עם החמאס. הם בחרו בהם בהשתלטות הארגון ביוני 2007. איש לא יעז להפגין ולהתקומם מפחד שלטון הטרור של החמאס, שאינו שונה "ממדינת האיסלאם".
האם ניתן לשקם את עזה מבלי לשקם את החמאס? ארגון החמאס ותושבי עזה אינם שני עולמות נפרדים, אלא אורגן חברתי, דתי ואידיאולוגי של זהות ואחדות. אשליה היא לחשוב שיש כביכול ביניהם הפרדה, וניתן יהיה לשקם כלכלית רק את תושבי עזה מבלי לשקם את אנשי החמאס והג'יהאד. הכסף שיגיע מקטר, מסעודיה, מטורקיה, מהאיחוד האירופי ומתרומות של שאר הארגונים, יגיע לשלטון החמאס שיחליט כיצד לחלק ולהשתמש בו, לצרכים אזרחיים הומניטריים, וחלקם לצרכי הטרור וההתחמשות המחודשת.
שום פיקוח בינלאומי לא יצליח לפקח על כך. השיקום של אלפי אנשי הטרור יהיה השלב הראשון, בכך שהובטחו להם כבר תשלומי המשכורות, אחת הסיבות לפרוץ מתקפת הרקטות על ישראל. המשכורות ישולמו מעתה כנראה "בפיקוח" של אבו מאזן. החמאס ישוקם לפני כל שאר הנפגעים.
אם תתנו "תקווה לחמאס ומדינה לעבאס" יפרוץ השלום אמירות נאיביות שכאלה מושמעות על-ידי "הוגי הדעות" בחוגי השמאל הקיצוני, היריבות בין החמאס לפתח היא טקטית, תוך אחדות מטרה אסטרטגית. החמאס מנהל "התנגדות" של טרור אלים נגד ישראל, בעוד שאבו מאזן מנהל "התנגדות מתונה", באמצאות טרור דיפלומטי נגד ישראל, לאחר כישלון שתי האינתיפאדות שהחל בהם ערפאת. אין שום סיכוי ששיקום של עזה יוביל את שני פלגי הפלשתינים לפשרה ולקץ הסכסוך עם ישראל. אם נפנה את יהודה ושומרון, למען "הסכם שלום" פיקטיבי, החמאס ישתלט על הכול ותוקם מדינת חמאסטן קיצונית שתסכן את קיומנו.