גם לאחר המכות שספג עם חיסול מנהרות וחיסול אנשיו - החמאס לא מוכן להרים את ידיו. כי, בעצם, מה אכפת לארגון הטרור, כאשר האסטרטגיה שלו נשענת על נחישות פרזיטית להילחם עד... אחרון העזתים.
ומכיוון שכבר אין לו עוד מה להפסיד - מוכן החמאס להסתפק, בינתיים, במה שהשיג עד הלום. אחרי ככלות הכל הדברים אמורים ב"הישגים", שמבחינתו של ארגון הטרור חשובים. כך, למשל, עלה בידיו להניס מבתיהם את תושבי עוטף-עזה, התרים אחר מקומות-מבטחים; לשתק לא מעט מפעלים ישראלים ולגרום לירידה משמעותית בקניות; לתרום את חלקו לקיפאון הנדל"ן, ומעל לכל - למוטט באחת את ענף התיירות.
ולא הזכרנו, עדיין, את ביטולי המופעים של אמנים מישראל ומחו"ל; את הכורח שנוצר בהעתקת משחקי הכדורגל עם קבוצות זרות מהארץ לקפריסין השכנה; את החופש הגדול שקולקל לילדי הדרום, ואת הספק המכרסם בפתיחתה התקינה של שנת הלימודים החדשה בישובים המועדים לפורענות החמאס. ואם אין די בכל אלה - הרי שעלה בידי ארגון הטרור גם לפגוע מוראלית בנפש רבים, עם החדרת חרדות לליבם, בעטיים של פצמ"רים ורקטות ששיגר לעברם.
זהירות מתבקשת עכשיו מסתבר שיש לחמאס "הפתעות" נוספות. הגדולה שבהן, מן הסתם, היא ציפייתו בכיליון-עיניים לכניסה קרקעית מחודשת של צה"ל לעזה. סוד גלוי הוא שארגון הטרור מייחל לכניסה שכזו כאוויר לנשימה, שהרי זוהי הזדמנותו הגדולה ללכידת שתי ציפורים במכה: גם להלום בחיילים הישראלים בקרבות של פנים-אל-פנים למולם, וגם לנסות ולחטוף כמה מהם, כדי שיהיו, בבוא העת, קלף למיקוח.
בשני המקרים, הרי שבתנאי השטח הקיימים - נראית על הנייר ידו של החמאס על העליונה, ולו בשל המבוכים הפתלתלים והכוכים הנסתרים שבהם נתברכה עזה. סביר, לפיכך, להניח שחיילי-צה"ל יתקשו למצוא בהם את ידיהם ורגליהם.
מן המלכודות החדשות האלה צריך עכשיו צה"ל להיזהר כמו מאש - שבעתיים, וחלילה לו ליפול לתוכן.
