יש מוסלמים אחרים

הנוכחות המסיבית של דאעש בשטח של 30 אלף ק"מ מאדמותיהן של עירק וסוריה, מעידה על עלייה מובהקת של האיסלאם הקיצוני-רצחני. גם הסכסוך הפלשתיני-ישראלי מקבל צביון דתי על-ידי מעורבותם של חמאס, אירן וחיזבאללה. הטרוריסטים של דאעש הם סכנה לכל העמים ולכל הדתות, ובראש וראשונה לאיסלאם המתון. לכן, אנו עדים לכך שכל 57 מדינות האיסלאם מתנערות ממעשי הזוועה שלהם, אם כי לא כולן משתפות פעולה להכחדת הסרטן הזה, כשלכל מדינה יש תנאים ושיקולים משלה להתנהלותה בעניין. מחבלי דאעש מחריבים אתרים קדושים ומצבות זיכרון של נביאים, אנשי דת, הוגי דעות ומנהיגים שהלכו לעולמם. כשכבש הארגון את העיירה תכרית בצפון עירק - שם נולד וגם נקבר סדאם חוסיין - אנשיו לא בחלו בכל אמצעי כדי לחלל את זכרו: הם הרסו את מצבת הזיכרון שמעל קברו, אך לא מצאו את עצמותיו היות שקרובי משפחתו החביאו אותם. כזכור, סדאם חוסיין הוא מוסלמי סוני כמו אנשי דאעש. מוסלמים ברחבי העולם מוחים על כך שמכנים את דא"ש "המדינה האיסלאמית", שכן בכינוי זה יש לדעתם הכתמה של דת האיסלאם הקוראת לדו-קיום וסובלנות לפי אמונתם. רבים חולקים על עמדה זו וסוברים כי הקריאה לג'יהאד ולהכנעת הכופרים והשאיפה להפיכת העולם לדאר-אלאיסלאם הן מאושיות האיסלאם ולא סטייה ממנו. בראש המתנגדים לדאעש ניצבת ערב הסעודית, היודעת כי מטרת הארגון היא להגיע אליה, להשתלט על אוצרות הנפט שלה, ובעיקר - להשתלט על המקומות הקדושים לאיסלאם. שליטה כזו תחזק את עצם קיומו של הארגון ואת טענת חבריו כי הם הפטרון של האיסלאם. יש לציין כי סעודים עשירים מממנים את הארגונים האיסלאמיים הקיצוניים ולא המשטר הסעודי עצמו. אך ספק אם במדינה זו, כמו במדינות ערביות אחרות, ניתן להוציא סכומי עתק מבלי שלגורמי ממשל תהיה לכך לפחות ידיעה על כך שלא לומר הסכמה בשתיקה. כמו-כן, העלייה המטאורית של האיסלאם הקיצוני אינה תלוייה רק במימון ישיר של ארגוני הטרור, אלא ביצירת תמיכה ציבורית ומאגר אנושי המוכן להצטרף לוחמים, כפי שהמערב נוכח לדעת, לחרדתו. מדינות כמו סעודיה וקטר מממנות במשך שנים חינוך איסלאמיסטי ופעילויות עניפות במסגדים ובמוסדות לימוד ברחבי העולם המטפחים ציבור של מוסלמים קנאים השואפים להשלטת השריעה ולהקמה מחדש של ח'ליפות איסלאמית. אך בסופו של דבר, קם הגולם על יוצרו וסעודיה הופכת לקורבן של מעשה ידיה. ביום ה- 15.9.14, נשפטו בסעודיה 14 מחבלי "אל-קאעידה" לשנות מאסר ארוכות, כולם סעודים מלבד בחרייני אחד. בין הנדונים גם מחבל שתכנן לרצוח את אחיו - שר לשעבר. יש בינינו אנשי תקשורת, אקדמאים ומעצבי דעת-קהל המכתימים את כל המוסלמים - כ-1.2 מיליארד בני אדם - בטרור ואלימות, בנימוק שהיהודים נרדפו בעידן הנביא מוחמד. היהודים אכן נרדפו אז, אך תהיה זו טעות חמורה לייצר משוואה בין מה שהיה לפני 1,300 שנה למה שצריך להיות כיום, כמו שתהיה זו טעות לנקוט משוואה דומה בין גרמניה הנאצית לבין גרמניה של היום. דוד בן-גוריון קבע שש שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה כי יש גרמניה חדשה. בכך הִתווה חזון היסטורי וראה את הנולד. עובדה היא שהחזון התממש. גרמניה של היום היא אחת הידידות הגדולות של ישראל, שילמה שילומים ונתנה פיצויים לנפגעי הנאצים, אך חשוב מכך, היא נותנת לנו תמיכה מדינית. תמיכה זו קיבלה לאחרונה ביטוי כש-28 מדינות האיחוד האירופי הִתנו הגשת סיוע לשיקום רצועת-עזה בפירוזה מנשק, ודרישה זו הושגה בהשפעת גרמניה. יש לזכור כי היחסים בין המוסלמים ליהודים ידעו תהפוכות. היו ימים קשים, אך היו גם ימי עדנה:ישיבות בבל שגשגו תחת שלטונם של בית אומיה ובית עבאס; בתקופת האימפריה הערבית באנדלוסיה שבספרד הגיע לשיאו שיתוף הפעולה בין מוסלמים ליהודים; גדול הסופרים הערביים במאה ה-20 טהה חוסיין כתב כי הודות ליהודים ופועלם בספרד, הגיעו הערבים לציוויליזציה המערבית, וזו הגיעה לערבים במזרח. כמו-כן, היהודים במאה ה-12 לחמו יחד עם צלאח א-דין נגד הצלבנים שרדפו את היהודים. גם נשיא מצרים אנואר סאדאת דגל במשך שנים בעמדה עויינת כלפי ישראל. הוא חזר על איומו כי הוא מוכן להקריב מיליון מצרים למען שחרור האדמות הכבושות. כחצי שנה לפני ביקורו בירושלים, באפריל 1977, נשא נאום במסגד לרגל יום הולדת הנביא שבו ציטט מן הקוראן פסוק המגנה את היהודים וכי "ידיהם שותקו". אך בחלוף כחצי שנה, לפתע פתאום הודיע על נכונותו להגיע לירושלים ולעשות שלום, והוסיף כי חובתו לעשות את הכל כדי להציל את חיי אזרחיו. מנחם בגין לא בא עמו חשבון על עמדותיו הקיצוניות מן העבר. הוא בירך אותו וקידם את פניו בברכה. יש אפוא לראות את התמונה בכללותה. אסור לנו כמובן להתעלם מן העמדות העויינות של האיסלאם הקיצוני מן העבר הרחוק ועד ימינו. אך למרות שאנו עדים כעת לגאות של שנאה ותוקפנות של האיסלאמיסטים כלפי המערב, ישראל ומדינות ערב, יש במדינות ערב ובין אנשי רוח מוסלמיים גולים במערב גם אנשים החושבים אחרת, המביעים ביקורת חריפה על ההקצנה האיסלאמיסטית, קוראים לעריכת ביקורת עצמית וחשבון נפש בחברה הערבית והמוסלמית ומשבחים את ישראל ואת הישגיה ורואים בה מודל לחיקוי. עלינו לעודד כל יוזמה כזו, כל גילוי של התקרבות וכל מאמץ למיגור הטרור. עלינו לחרוג מן החשיבה בתוך הקופסה. על ישראל לצעוד בשני מסלולים מקבילים: להילחם בטרור עד חורמה ולעודד כל סיכוי של התפייסות.