פתח לנו שער

אנחנו כבר בשלהי חג הסוכות. ראש השנה ויום הכיפורים מאחורינו. מאחורינו הימים הנוראים, ימים שנעו ביו כסה לעשור, בין ראש השנה ליום הכיפורים. כשביניהם התחברו ימי התשובה. המציבים את האדם בעמדת פתיחה לקראת השנה החדשה. הם מהווים את ההתבוננות והמבט של כל אחד מאיתנו לאחור, אל המעשה בעבר, ואת ההתבוננות והמבט לעבר העתיד, לעבר ההכרעות והמעשים שלנו בעתיד. בין כסה לעשור הגיע הפרט אל הסיום בסימנם של התשובה והסליחה, של הכפרה והמחילה של תחושת קרבה להוויה שמימית. בפניה התוודה הפרט ביודעו "שאם עוונות תשמור - מי יעמוד". זהו מעמד של פתיחת שער - פתיחת השער הגדולה - בסיומה ניצבנו, למרות חטאינו ולמרות קוצר ידינו, נקיים וזכים לקראת המסע שמזמנת לנו השנה החדשה. ראשיתו של המסע הוא בסימן של "כל באי עולם" נידונים על מעשיהם (משנה, ראש השנה א', ב'). הפתיחה מאופיינת במידת הדין ורק לאחריה מופיעה מידת הרחמים. אני האתיאיסט התחברתי למסע הזה ולאווירה ששרתה בין כסה לעשור. ההתחברות שלי לא הייתה לגינונים הרליגיוזיים, זו הייתה התחברות עטויה בתכנים ערכיים ואנושיים, אותם אני תובע מעצמי. אין זה משנה לי שלידי ניצב בבית הכנסת אדם עטוף בטלית שהקפיד בכל דיני התפילה ותביעתו חצובה מתוך להט רלגיוזי עמוק, ואצלי הייתה חצובה רק מתוך אני אידאי ערכי, מוסרי, חברתי ואנושי, שאותם אשתדל ככל שאני יכול לאמץ לעצמי, למשפחתי האהובה עלי ולסביבתי הקרובה. אני פועל מתוך הכרה, שכך גם יוטב לחברה, לקהילה ולעם שאני חלק מהם. כמובן שיש לי הערכה רבה למי שעושה את המסע הזה לא בדרכי שלי, אלא תוך כדי הקפדה על כל תרי"ג מצוות בימי הסליחות, שקדמו בחודש אלול ובין כסה לעשור בחודש תשרי. אני בדעה שלשנינו יש מקום . אני מכבד את דרכו וכך אני מקווה, שהאחר יכבד את דרכי. יחד - אני ערום מאמונה בכוחה של אלוהות לנווט מהלכי חיים ולצידי חברי, שהשריש בתוכו את ההכרה במלכות שמים - לשנינו שמור המקום לפעול שכם אל שכם ולתבוע מעצמנו לבחור בחיים ובטוב, להתוודות על כך שכשלנו - משום שאנו בני אדם - ולבטוח בכך שייסלח לנו. בין כסה לעשור בקשנו כל אחד בדרכו לחדש מבערים רוחניים נקיים. נתפנה יחדיו לחיים שלאחר בין כסה לעשור, להשתית מציאות חיים של חברה, שאדניה הם אדני צדק חברתי ושוויון חברתי. נתפנה יחדיו לשם מתן מעמד בכורה להון האנושי, ולא להון כערך הגמוני המעלה על שרטון את חייו של ההון האנושי היקר לנו מכל. לאחר ימי חשבון הנפש שבין כסה לעשור נחתור להשתית מציאות חיים מכבדת ומוקירה כל אדם באשר הוא אדם, ולא לערוך מסע דמוני כלפי אדם, שהוא בן עם אחר, השכן לנו, או שחי אתנו בתוכנו. בימים אלו שאנחנו יושבים במבנה הארעי - בסוכה, במהלך השבוע של ישיבה בסוכות יזכור כל אחד מאיתנו את הארעיות שלנו, וחשוב שלאותה ארעיות ניצוק לתוכה את החתירה לחברה שוויונית, לחברה בה ההגמון הוא ההון האנושי ולא ההון. נאחל לעצמנו חיים בחברה שחותרת אך ורק למציאות של שלום. שתהיה לנו רק שנה טובה.