"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". עניין שלושת השבועות נדוש בהרחבה. לא איש מפי איש אלא מתוך המלה הכתובה. במחילת גדולי התורה שבדורנו, דשו בנושא גדולי התורה שקדמו לדורנו. זה אומר וזה אומר וכולם אומרים. בנתיים הערבים (לא, לא כולם, רק אלו שמקבלים על זה כסף) צועקים ושוברים. השאלה נשארת ועמה תובנות: האם ויתרנו על הריבונות, או שהנושא הוא באמת מי בעל הבית? האם יותן שבאבנים יעלה שמיר ושית, אחרי שנות גלות וכמיהה לציון?
תמהני על האמירה שיצאה מפי הראשון לציון. רואים בחוש את דברי המשורר אסף שנאמרו בתהלים, "אשר אמרו נרשה לנו את נאות אלקים" (תהלים פג:יג).
לא אשפוך דיו ולא אלאה את הקורא. כל אחד רואה. קורא ושומע מה שקורה. אוותר על הקולמוסים שנשברו ועל הדיו שנשפך. לא על-אף טיפה של דם יהודי שנשפך. לא יעלה על הדעת ולו אף בשולי המחשבות, שאומות העולם דואגות איך לעשות לנו טובות, אם היו הסכמים והיו חתימות שלא מקובלות על העם. בגלל שמישהו מורם מעם חשב שהעם מטומטם; לומר שוב ושוב ש"הכל יהיה בסדר" ולחשוב שלעמנו יש סממן של תחושת העדר. הרי אין לך פשיעה גדולה מזו, להביא איזה הסכם מהדלת האחורית מבלי לחשוב לרגע מה יהיה באחרית. יקח כבוד תורתו בחשבון שגם אומות העולם, כולל ארצות הברית הכבירה. אינן מכירות בירושלים כעיר הבירה.
"הקריאה לרצוח את היהודים באשר הם, היא קריאה איומה מבחינה מוסרית ומהווה מכשול לשלום. הסתה בכללה מהווה מכשול לשלום. מה שחמור בעיניי הוא שעד היום הרשות הפלשתינית לא רק שלא גינתה ולא הסתייגה מהדברים, אלא גם אפשרה את שידורם בטלוויזיה הרשמית הפלשתינית. אני מצפה מבכירי הרשות הפלשתינית לגנות את המעשה הזה" (ראש הממשלה
בנימין נתניהו: בעקבות שידור הסתה לפני שנתיים 2012).
האם נעלם דבר מעיני כבוד תורתו, שהרוצחים מחפשים תדיר לחרוש בעגלתו והשכם והערב קוראים לרצח עמנו ולהשמדתו? בפה מלא ובמלים שאינן מתירות מקום לספק או לפרשנות חורצים את דין היהודים באשר הם לתליה ולמיתות משונות.
כמו שאמר האימאם מוחמד חוסיין יאקוב לא מזמן: "אפילו שלא תהיה המדינה, היהודי ישאר למשל ולשנינה, את מלחמתנו ביהודים נמשיך עד חרמה, עד אשר לא יישאר יהודי על פני האדמה". האימאם אומר זאת כדבר המובן מאליו וכמשנה מפורשת. האם עלינו להיות כדמן לאדמה או כאסקופה הנדרסת? מי בדיוק כאן המתגרה? ילמדנו רבנו.
את ההתגרות באומות העולם כבר עושים עושי דבריהם של הרוצחים. השכם והערב את חרבותיהם מצחצחים. ולעניות דעתי ומבלי להתייחס לפן ההלכתי, מקום המקדש הוא מקום מקודש וחייבים לדאוג שיתנהגו שם בהתאם. צעקות האספסוף ומעשי הטרור המתמשכים הפכו את המקום לזירת התגוששות שלא ראויה. ולא המדרש עיקר אלא המעשה. ואם ככה נעשה ללא היסוס וללא פשרה הרי שעלינו תבא ברכה ממקום שבו השכינה שורה.
והרי לפניך את אשר נעשה: א. יש להכניס שריוניות עם מכונות יריה למקום וברגע שתפרוצנה זעקות. צרור יריות לעבר מקור הצעקות וגירוש כל האספסוף למשך 48 שעות.
ב. יישנה המצב המתואר - הטיפול יהיה דומה והאיסור יחול עד 72 שעות.
ג. פלוגת חיילים המורכבת מדוברי ערבית (יהודים/דרוזים) תעשה סיור ביטחוני טרם התפילה, כמו במטוס, קולנוע או כל מקום ציבורי אחר ותהיה נוכחת במשך כל זמן הדרשה השבועית של יום שישי. במידה ותשמע נימת התססה או הסתה לטרור או כדומה, הדרשה תופסק לאלתר, הקהל יפוזר ועל דרשן יוטל קנס כספי ואיסור עליה עד השבוע הבא.
ד. ימשיך הדרשן לעודד או להתסיס או בצורה שהיא לגבות את מעשי הטרור, יועבר ממשרתו וידרוש לשיח המדבר אליו יוגלה וחולות המדבר ואבניו יהיו לקהל שומעי לקחו ולמאזיניו.
ה. גרם המדרגות של קשת רובינסון מעל עמק עושי הגבינה ישוחזר וישמש את העולים להר.
ו. שערי חולדה ישוחזרו ויחזרו לתקינות וגרם המדרגות הימיני ישמש לעליה והשמאלי לירידה, פרט לאבלים שיעלו בשמאלי וירדו בימני ויקבלו את הברכה המתאימה מהעולים ומהיורדים, "הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֲמָךְ" ושאר הברכות שהיו נאמרות בעליה ובירידה.
ז. יוגדר מקום תפילה על ההר בצידו הדרומי וישמש לתפילה למי שמעוניין. ודיני עניית "אמן שבמקדש" יתנוססו על שלטים מאירי עיניים להדרכת העולים. ונזכה לבג"ץ - ביאת גואל צדק בב"א.