במהלך שנותיה האחרונות של הממשלה הנוכחית, עשתה לבני מאמצים ניכרים להימצא תמיד בצד התום של הפוליטיקה, או לפחות להראות ככזו. היא עמלה לשדר תמיד את עובדת היותה בצד של הצודקים, התמימים וישרי הדרך. בצד המואר. ומהו הצד המואר בו בחרה? קצת מרכז והרבה שמאל. הרחק מהרעים הפוליטיים. שם בשמאל הכול נקי כידוע, חופשי מתככים. שם פועלים תמיד למען הדמוקרטיה הצרופה... ואולי, אולי תוכר בכך על-ידי הדיפלומטיה הבינלאומית כחסידת אומות העולם בכל הקשור להתייחסות לפלשתינים ולהמשך התהליך המדיני (אף שאבו-מאזן מסרב בעקביות לחזור לשולחן הדיונים), הגם שאין כל סיכוי לחידושו.
לבני תמיד הקפידה להיות בתחום הפוליטיקלי קורקט, השתמשה בדימוי הזה שיצרה לעצמה (אולי בהשפעת יועציה), לנהל מאבקים בשותפיה לקואליציה, ובדיעבד גם בציבור המצביעים. להיטותה להימצא בצד "הנכון" של המפה הפוליטית הביאה אותה לעמוד תמיד נגד ניסיונות חקיקה, שלא מצאו חן בעיניה, ופגעו בתדמית ה"תום" הנאצלת. כך קרה כאשר התייצבה בפועל לצד הבג"ץ ולמעשה נגד תושבי דרום תל אביב ובעד המסתננים מאפריקה. העמדה הכי דמוקרטית שיש, אליבא דלבני. כזה יהיה כנראה גורלה של הצעת חוק ההתגברות למשל, שהגישה
איילת שקד. חקיקה שנועדה להגביל את הבג"ץ, אחרי הניסיון המר של הממשלה ושל שר הפנים לשעבר,
גדעון סער, למנוע פירוק מתקן חולות בנגב. לבני הטילה למעשה וטו על החוק. הרי רוממות הדמוקרטיה בגרונה...
את מי משכנעת האפולוגטיקה של לבני? אחיזתה בשתי הקצוות של אותו מקל, מעוררת הרבה סימני שאלה. מצד אחד היא נאחזת בממשלה הזו בשארית כוחה המתדלדל, מאידך היא מקפידה לאותת לשמאל שהיא אתו, בעוד לכול ברור כי ללא חברותה בממשלה, רשימתה פשוט תצנח לאפס. אבל ה"יושרה" האישית המפורסמת שלה, לא מונעת ממנה לירוק לתוך הבאר ממנה היא מקפידה להמשיך ולשתות...
וכך, על-פי העקרון של האחיזה הדו צדדית במקל, פיזרה שרת המשפטים, בצהרי יום ראשון, את וועדת השרים לענייני חקיקה שעמדה לדון ב"חוק הלאום". זמן קצר לפני שעלה להצבעה. שיא הדמוקרטיה. שעות ספורות בלבד לאחר שראש הממשלה
בנימין נתניהו הביע את תמיכתו בחוק.
לבני אמרה לשרים: "בסמכותי להחליט אם להצביע או לדחות את הדיון. החלטתי לדחות את הדיון בשבוע", וקמה מהשולחן, בעוד השרים נותרים המומים במקומותיהם.
מאוחר יותר הוסיפה לבני: כמי שרוממות הדמוקרטיה אכן בגרונה: "לא אוותר על הדמוקרטיה. אמשיך להילחם שישראל תהיה גם מדינת העם היהודי וגם דמוקרטית. זה הבסיס של הציונות, כך נקבע במגילת העצמאות וכך יהיה".
בתגובה לצעד של שרת המשפטים, הודיע ראש הממשלה כי ישתמש בסמכותו על-מנת לעקוף את המכשול שיצרה לבני, העומדת בראשות הוועדה. וכי הצעת החוק תעלה לדיון במליאת הממשלה בשבוע הבא, ולא בוועדה של לבני. שרת המשפטים לא תוכל יותר לעכב את החוק. לדברי נתניהו, "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. זהו נושא עקרוני וחשוב לעתידו של העם היהודי במדינת ישראל".
אלא מתברר כי לבני החליטה להגיש הצעת חוק משלה. בהצעת החוק של אלקין / נתניהו מצוין כי מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי (בניסוח זה יש איזכור של הצהרת בלפור מ-1917). הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל, ייחודית לעם היהודי. עוד מצוין כי מדינת ישראל היא בעלת משטר דמוקרטי וכי המשפט העברי הוא מקור השראה למחוקק. בהצעה של לבני שתונח על שולחן הוועדה ביום ראשון, יאמר ככל הנראה, כי מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, שערכיה נקבעו במגילת העצמאות ומקיימת שוויון לכל אזרחיה.
לבני מודעת היטב למצבה האלקטוראלי. לכן היא מחזרת אחרי השמאל, כפי שבא לידי ביטוי גם בהצעתה דלעיל. האם משם "תשאב" קולות שיאפשרו לה לעבור בבחירות הקרובות את אחוז החסימה? בשל הזיגזוג שלה, היא ומפלגתה מצויות היום, על-פי הסקרים, על הקו האדום של 3 מנדטים. רק העובדה שנתניהו מינה אותה ומחזיק אותה כמנהלת המשא והמתן עם הפלשתינים, עדיין מאפשרת לה להחזיק את ראשה, בקושי רב, מעל למים הפוליטיים, ומקנה לה מעמד ציבורי כלשהו. ללא ז'סטה זו, היא הייתה מזמן נעלמת בתהום הנשייה של המודעות הציבורית, ולא נודע כי באה אל קרבה...