הכותרת, המסורבלת קמעה, הנדפסת מעל לרשימה זו, הנראית כאילו הודבקו בה משפטים בכוח, זה אל זה,
ללא כל קשר הגיוני וסדור ביניהם, משקפת בדיוק רב אשר ארע השבוע, בשידור הישיר האודיו-ויזואלי הראשון מדיוני בית המשפט העליון. עשר שנים חלפו להם, מאז המלצת ועדת ביניש, בראשות שופטת בית המשפט דאז ולימים נשיאת בית המשפט העליון\,
דורית ביניש, להתיר שידורי טלוויזיה חיים, מבית המשפט העליון. לאחר שידור ניסיון אחד ויחיד לפני כחודש ימים החלו השבוע לפעול ולהיות משודרים, באופן שוטף, הלכה למעשה, שידורים ישירים מדיוני בית המשפט העליון, על המסך הקטן.
מה לא נאמר ומה לא נכתב על שידורים חיים אלה, קודם שאמורים היו הם להיות משודרים מדיוני בית המשפט העליון. היו שטענו שיהיו אלה
"שידורים לדוגמה", שלא ישקפו, באמת ובתמים, המתרחש באולמות בית המשפט העליון בשל נוכחותה של מצלמת טלוויזיה, באולם הדיונים. היו שטענו שהשופטים "יתנחמדו" אל משתתפי הדיונים המצולמים ומשודרים, מבית המשפט העליון, בשידורים חיים ונקבל בפועל ולמעשה דיונים מאולצים ו"חמודים", שאינם משקפים דיונים אמיתיים, המתקיימים באולמות-המשפט. אחרים טענו, שציבור המשתתפים, בשידורים חיים אלה - קרי ציבור השופטים ועורכי-הדין, גם יחד "יפזלו אל המצלמות". כך - טענו הטוענים - יהפכו כלל דיונים מצולמים אלה, לפארסה אחת גדולה - פארסה שכל קשר בינה לבין המציאות האמיתית, היומיות והשוחקת, המשתקפת בדיוני בית המשפט העליון, באורח יומיומי ושוטף, הינו מקרי בלבד.
השבוע יכולים היינו להתרשם, עין בעין, מהשידור החי הראשון מדיוני בית המשפט העליון. עיתוי השידור לא היה מוצלח במיוחד. איתרע מזלם של כל המעורבים, בשידור חשוב והיסטורי זה, שהוא שודר ביום בו אירע הפיגוע הנורא, בו נרצחו ארבעת מתפללי בית-הכנסת ושוטר, בשכונת הר נוף, בירושלים. אין בדעתנו להיחשב ציניים, בכל הכבוד הראוי, אבל ברור לכל בר-בי-רב, כי מבחינת "רייטינג לשידור", היה מועד השידור החי מדיוני בית המשפט העליון, מועד אסוני ורחוק ממשיכת תשומת-לב ציבורית אליו, לחלוטין. עם זאת אין בעובדה זו, כדי לפטור אותנו מהחובה לבחון שידור חשוב והיולי זה, לגופם של דברים. בחינתו של שידור ראשון ובראשיתי זה, חייבת להיעשות, ללא כל קשר - ובמנותק - מהטבח הנורא ואיום שהתרחש, בסמוך לשידור זה, בשכונת הר נוף, שבירושלים.
נפתח בנושא הדיון המשפטי ששודר, בשידור החי והישיר מאחד מאולמות בית המשפט העליון, שבירושלים. הדיון המשפטי עסק בעתירה שהגישו לבג"ץ עותרים, שעניינו סבירותו, חוקיותו ותוקפו של סעיף חוק, המאלץ מי שהגיע לגיל 67 לפרוש מעבודתו.
גיל 67 שנה, הינו גיל הפרישה הקבוע ובחוק והמחייב פרישת עובד מעבודתו, עם הגיעו לגיל זה. מי שסעיף 4 לחוק גיל הפרישה לא היה נגד עיניו -
לפני ובעת קיום הדיון העקרוני והחשוב הזה, שהתקיים בפני הרכב מורחב של שבעה משופטי בית המשפט העליון - לא מצא ידיו ורגליו, בדיון זה, כבר מיד עם תחילתו. ככל שהמשיך הדיון ועו"ד שושנה גביש שטענה לעותרים, כמו-גם נציגי הפרקליטות ושופטי בג"ץ, נכנסו לעבי הקורה והתפלפלו בחוקיותו של סעיף 4 לחוק, הרי מי שאינו משפטן מובהק, יכול היה רק לפכור ידיו בייאוש, לשאת מבטו לשמים ולקוות, כי משם - ורק שם! - יבוא עזרו. דיון משפטי מורכב זה, דמה למבוך רב שבילים מסובכים ומפותלים מילולית, שהשידור החי, לא אפשר להבין דיון משפטי מרתק, סבוך ומסובך זה. איך כתב פעם, המשורר, נתן זך, בשירו:
"שיר ערב", "...והייתי הולך ומסתבך, מסתבך והולך מסתבך והולך והולך והולך והולך והולך ומסתבך מסתבך והולך והולך והולך ומסתבך והולך ומסתבך...". כך - וכך בדיוק! - נראה היה השידור החי, מהדיון המשפטי שהתנהל, בבית המשפט העליון, לצופה ההדיוט.
יא ראבאק. תתעוררו שם, במחלקת הפקת שידורי דיוני בית המשפט העליון. מה קרה לכם? אתם רוצים שנמות משעמום? מה אתם משדרים לנו שידורים, כאילו מדובר בדיון עבש ומעופש -
בכל הכבוד הראוי, כן. כן. בכל הכבוד הראוי! - מבית הלורדים? עוד מעט תדרשו מחמישה-עשר שופטיו המכובדים של בית המשפט העליון, לחבוש פאות לבנות ומסולסלות בשביל הרייטינג. אולי גם תספקו לכל שופט ושופטת מטפחת מלמלה מעודנת, שלתוכה יוכל להשתעל - בנימוס - מפעם לפעם? למה לא? אם למות משעמום, מדיוני בית המשפט העליון, אז בואו נלך עד הסוף? אולי, כקדימון, לכל שידור ושידור שכזה, תצלם המצלמה אוסף החוקים ההיסטורי בענייני חוק, המוצב, דרך קבע, קודם לכניסה לאולמות המשפט בעליון? לפחות, שם - באוסף היסטורי ומרתק זה שגררנו אותו אל ביקורתנו, שלא בטובתו הוא - יש הסברים, מתחת לכל מוצג ומוצג!
ואגב הסברים. למה לא חשב מישהו, שם אצלכם, במחלקת הפקת שידורי דיוני בית המשפט העליון, על מתן הסברי רקע, לפני שידור כל דיון ודיון שכזה? אתם חושבים שהצופה הממוצע מבין מושגים דוגמת:
"משפט חוקתי"; "חוסר סבירות"; "מידתיות"; "אפליה מתקנת"; "הסכמים קיבוציים" ועוד מיני מושגים, שלקורא הפשוט הינם סוג של ממבו ג'מבו משפטי סבוך. נכון שהבן של בעל המכולת ממול, הוא עורך-דין והבת של הפקידה בבנק לומדת משפטים, שנייה, בבינתחומי,
אבל נשארו עוד כמה הדיוטות שלא למדו - ואינם לומדים משפטים, כמקצוע שני גם/או כמקצוע שלישי. הדיוטות אלה אינם מבינים מושגים אלה, שצוטטו לעיל והחיוניים ודרושים, לצורך הבנת הדיון המשפטי המרתק, שלהדיוט וחסר ידע מוקדם דומה כדיון קלף יבש המתפורר, בין הידיים, דוגמת המגילות שנתגלו בקומראן, שבים-המלח.
בצדק כותב ד"ר עידו באום, בטורו המצוין "משפט ומדיה" המתפרסם ב"
דה מרקר" הבוקר, כי אפילו משחק כדורגל המשודר, ברציפות וכלליו אינטואיטיביים יחסית להבנה, הרי הוא:
"...משודר לצופים כחבילה שכוללת שדר ופרשן במגרש, צוות פרשנים באופן המנחת כל מהלך, שידורים חוזרים של רגעי מפתח והסברים המספקים רקע, היסטוריה ואפילו הקשרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים". אתה קראת את זה ברוך, ממחלקת שידורי דיוני בית המשפט העליון, בטלוויזיה? את קראת את זה ציפי, ממחלקת שידורי דיוני בית המשפט העליון, בטלוויזיה? אז אם אתם לא קוראים "דה מרקר", קבלו זאת - ישר לפנים - מהאינטרנט. זהו, עכשיו אתם כבר לא יכולים להתחמק.
אבל, בואו נדבר, רגע, ברצינות. לא חארם על השידורים המיובשים והמשעממים שלכם, שטובים רק כתחליף לגלולות שינה? למה לא לפרט רקע עובדתי ומשפטי, לפני שידור כל דיון ודיון לגופו? כך יוכל, גם איציק מהקצביה ושלומי מהחמוצים, להבין, לפני תחילת שידור הדיון המשפטי, במה מדובר? למה לא להרכיב הרכב של פרופסורים למשפטים ועורכי-דין בעלי נוכחות, "העוברים מסך", כדי שיסבירו - לפני ואחר הדיון המשפטי - מה צפוי לקרות ומה קרה והתרחש, באולם הדיונים, בפועל ולמעשה. איציק מהקצביה היה בבית משפט, פעם אחרונה, לפני שתים-עשרה שנה, כשעשו לו משפט על ההעלמות ממס הכנסה. מה הוא זוכר מאז? וחוץ מזה החוק משתנה, כל הזמן והעורכי-דינים והעורכות-דיניות רק גדלים במספרם. הכי מצחיק וגם הכי עצוב הוא - ששכר הטרחה שלהם, לא רק שלא יורד במיל, אלא הוא מטפס למעלה, כל שנה ושנה. תראו כמה שילם דאוד על הניסיון לתפור לו תיק אונס, לעורכת-הדינית שלו. זה לא פשוט למצוא היום, עורך-דין שיציג אתכם בבית המשפט ובזול. אתם יודעים כמה לוקחים היום בשביל מעצר? הא. אל תשאלו. הדיבור הזה רק מביא לי יותר ת'סעיף.
אז תביאו פרשנים, תביאו הסברים, בגוף הסרט שנבין - פעם אחת ולתמיד - את המלים של הבית-מרקחת שמורחים עלינו עורכי-הדינים, עורכות-הדיניות ואפילו -
באמת, עם הרבה, הרבה, עם אלף אלפים של כבוד - ככה מדברים גם השופטים והשופטות. מי יכול להבין משפט כמו: "מבחינה פרטיקולארית, סובסטנטיבית וסטטוטורית, על פניה, הדקלרציה המבוקשת, הינה דקלרציה מטפורית לחלוטין, המהווה סעד אקדמי, כאשר לית מאן דפליג ואין גם כל ספיק ספיקא שהוא...". קראתי ת'משפט הזה, שהיה תקוע באיזה מסמך של הבית משפט - שלוש עשרה פעמים, שלוש עשרה פעמים, יא בן אדם - ולא הבנתי שום מלה, חוץ מזה שהמשפט "על פניה" אומר שהעסק הוא על הפנים, חרבנה לגמרי. רצי ללכת הבית ואז העורכת-דינית שלי אמרה לי שזכינו במשפט וכל המלים האלה - בשפה של עורכי-דינים ועורכי-דיניות - דווקא היו לטובתי ונגד השכן שלי, מומו. מומו לקח ממני הלוואה של חמישים אלף ולא רצה להחזיר. אז תבעתי אותו. לפי המלים האלה של הבית-מרקחת של שופטים - שכותבים מלים, כמו ברצפטים של קופת חולים שרק הם והרוקחים בבית-מרקחת מבינים - השופט קבע למומו שיחזיר לי ההלוואה. שיחזיר לי, תכף. תכף ומיד ואם לא יחזיר, הוא ישים לו שוטר שילביש לו אזיקים על הידיים ועל הרגליים. שלא יברח.
אז אתם מבינים, עכשיו - סוף-סוף - למה צריך שיעשו פאנל כזה של פרופסורים, שיודעים להגיד כאלה מלים מפוצצות ודופקים אותם מהפה שלהם, בלי שום חשבון. זה הכל בשביל שנבין מה אומרים השופטים והשופטים וגם העורכי-דינים והעורכות-דיניות בבית המשפט. זה ממש משגע לי ת'שכל. בעיקר משגעים לי ת'שכל, העורכות-דיניות והעורכי-דינים שמדברים בבית המשפט מלים, כאלה גבוהות גבוהות של שבת קודש, במהרה תבוא עלינו, יחד עם אליהו הנביא זכור לטוב.
פעם בא אצלי, לדוכן, איזה אחד מהעורכי-דינים האלה, שרואים אותם בטלוויזיה, הרבה. הוא דיבר אתי במלים, פשוט פשוט, כמו אנחנו מדברים, כאן, בשוק. שאלתי אותו למה הוא דיבר, שם בטלוויזיה, מלים של שבת. אתם יודעים מה הוא אמר לי? הוא אמר לי: "צ'מע ז'וז'ו. זה הכל בשביל הדאווין. כמה תשים בפה יותר מלים מסובכות, ככה תוכל לקחת מהקליינטים יותר ג'ובות". אתם מבינים ת'זה, יא דלתות בלי מפתח? הכל משחק. ובגלל שאני לא במשחק הזה, אני צריך פרשנים ושדרים, שיסבירו מה אומרים ועושים שם, בבית המשפט העליון. אחרת אני סוגר ועובר ישר לערוץ 24 ואתם תהיו היסטוריה, מבחינתי. קפיש?