העם היהודי מצטיין בזיכרון ארוך, גם לגבי אירועים קשים וגם לגבי אירועים משמחים, גם לגבי אלה שייזכרו לדראון עולם וגם אלה שסייעו לו בשנות הגלות הארוכות. זיכרון זה לא נלמד רק בע"פ או בכתובים, אלא במקרים חיוביים, מוצא ביטוי בין השאר בשמות של מקומות, שדרות,ככרות, רחובות, סמטאות - בערים ובמועצות מקומיות ובעצם בכול מקום ויישוב שיש בו דרכים, מרכזים ואתרים . רחובות רבים הם על שם החי שלא מקרב הולכי שתים ובשם הצומח מכול סוג שהוא. יש וניתנים שמות לאנשים שאתה תוהה במה זכו עד שמתברר לך שהזכייה באה בשל התערבות איזה עסקן מקומי בוועדה מיוחדת שמופקדת על מתן שמות. הקריטריונים קיימים אך לעתים מגמישים אותם כפי שנהוג במחוזותינו.
מי שמעוניין יכול, דרך השמות הללו, ללמוד היסטוריה. אולם אם הוא רוצה דרך משל ללמוד משהו על אדם, מנהיג ערבי, אשר בזכותו הושם קץ למצור היבשתי על ישראל, ונפרצה פרצה גדולה לשלום המיוחל של מדינת ישראל והציונות המדינית, לפי שמות של מקומות, הוא לא ילמד כלום. ויש לצערנו גם כאלה אשר אילו היה רחוב על שמו, לא היו יודעים במי המדובר. מדובר בנשיא מצרים אנוואר סאדאת, עושה השלום בינינו לבין מצרים, שלום אשר גם באירועים הפתלתלים במזרח התיכון יסודותיו נשמרו. זהו המנהיג הערבי אשר בעמדו בפני בית הנבחרים של ישראל, הכריז באוזני עמו, עמנו והעולם כולו:
"השלום עליכם ורחמי האלוהים. השלום לכולנו עלי אדמות, הן בערב והן בישראל, ובכול מקום ופינה בעולם גדול זה המסובך במאבקי דמים... הנתון מדי פעם במלחמות הרסניות... באתי אליכם היום כששתי רגליי יציבות הן כדי שנבנה חיים חדשים, כדי לקיים את השלום בהיותנו כולנו על האדמה הזאת....." וראש ממשלנו מנחם בגין ענה לו בנאום מזהיר- מלהיב אשר הכותרת שלו הייתה "No more war, no more bloodshed - לא עוד מלחמות, לא עוד שפיכות דמים.
ברשומה ב"זרקור" בשנת 2003 כתבתי: "חיפשתי במדריכים של ארבע הערים הגדולות בישראל: ירושלים, תל אביב, חיפה ובאר שבע ולא מצאתי זכר לרחוב, כיכר או סמטה על שמו של אנואר סאדאת.
סאדאת, כאמור, היה נשיא מצרים שהיה לו העוז, החזון והנחישות לעשות שלום עם ישראל. הוא, ללא ספק, אחד מגדולי המדינאים הערביים והנועזים שבהם במאה העשרים." - כתבתי אז והוספתי: "נכון שהוא היה פעם אויב, ואם מישהו רוצה לפשפש בהיסטוריה שלו, הוא ימצא שהיה גם סוכן גרמני במלחמת העולם השנייה (כאשר ארצו הייתה כבושה בידי הבריטים). אבל הוא זה ששבר את הטאבו המדיני המוחלט של הערבים נגד ישראל, הוא זה שחצה את הרוביקון, הוא עשה זאת אף שבעקבות מעשה זה הוא הוחרם על-ידי העולם הערבי. והוא, אנואר סאדאת, שילם על כך בחייו."