א. מסית כשמשטרת ישראל מכה גם בשגרה אזרחים ותופרת להם תיקים - היא מפחידה למדי; ויש לה גם רקע עשיר בהתנכלות אלימה לחברי-כנסת. לכן, לא ברור לי מדוע עבר
נאום ההסתה של המפכ"ל דנינו ללא תגובה.
במדינה מתוקנת - גם לא על-רקע בחירות - היה נדרש הפה הגדול להחזיר מיד את המפתחות, ואולי עומד לדין על חוצפתו. אצלנו זה לא קרה בפעם הקודמת, שפער את לועו, ופלט נאום הסתה נגד ח"כים, וגם לא עכשיו.
נראה, שדנינו מכין את הקרקע לקראת השתלבותו בפוליטיקה הישראלית. תקוותי, שהכל יכירו בתרומתו האדירה להרס המשטרע ולערעור ביטחון הפנים בארץ, וישלחוהו למקומו הראוי.
ב. אל-קפיטן נכבש ביום התשעה-עשר למסעם, הצליחו טומי קאלדוול וקווין ג'ורגסון
לטפס במו ידיהם ורגליהם אל פסגת סלע הגרניט אל-קפיטן בפארק יוסמיטי, שגובהו יותר מאלף מטר.
הטיפוס החופשי (ללא מכשור-עזר) לפסגת קיר הסלע נחשב לאתגר גדול למטפסים. זה אינו האוורסט, אך מעטים הצליחו לטפס לפסגת אל-קפיטן (שגובהה יותר משני ק"מ וחצי מעל פני הים) רק בכוח ידיהם ורגליהם בחמשת העשורים האחרונים.
מאות עמדו בעמק, וצפו בעניין במשלחת הטיפוס, שניסתה להעפיל לאל-קפיטן.
קאלדוול עוסק בענייני אל-קפיטן כעשור. בשנת 2009 חבר אליו ג'ורגסון. סלע הגרניט מהווה אתגר למטפסים כיוון שכמעט אין בו נקודות אחיזה. אחר לימוד עיקש של הסלע, חילק הצמד את המשימה ל-31 קטעים, שחייבו טכניקה גבוהה של טיפוס - כולל שתי קפיצות מדויקות מנקודה לנקודה. הצמד נהנה הפעם ממזג-אוויר יבש, שסייע להם במשימתם.
הראשונים שטיפסו על הסלע היו וארן הארדינג ודין קאלדוול בשנת 1970. משימתם נמשכה 27 ימים, אך התקבלה בביקורת קשה של קהילת המטפסים, שלא אהבה את ריבוי החבלים והטריזים, שתקעו בסלע. קצת אחרי שהגיעו לפסגת הסלע, ניקו מטפסים את אל-קפיטן מהטריזים, שהותירו בו הארדינג וקאלדוול.
למה עשיתם זאת? נשאלו קאלדוול וג'ורגסון לאחר שהגיעו לפסגת אל-קפיטן. אני אוהב לחלום בגדול, אמר קאלדוול. נדמה, שהיום הכל מסומן וידוע, והדליק אותי הרעיון למצוא דרכים חדשות.
השניים חגגו את הגעתם לפסגת סלע הגרניט, ואחרי המסיבה חשו לחזור אל העמק, כדי לזכות באמבט חם ולטפל באבריהם המוכים והכואבים מן המאמץ הקשה.
ג. החליט לבעור האם החוק חל על כולנו במידה שווה? מתברר, שלא. למשל, במחנה של צבאנו ליד כפר סירקין - בלבו של אזור מיושב בצפיפות - צברו משך שנים מאות סוללות ליתיום, שפג תוקפן, שלא לפי התקנות. זה היה עובר בשלום אלמלא יום אחד החליט המצבור הבלתי-חוקי
לעלות באש. למרות התרעות חוזרות, הוחזקו סוללות הליתיום הפגומות במכלים פתוחים בצמוד למחסן חומרי-נפץ וליד גדר הבסיס, הנמצא בלב שכונות מגורים בפתח-תקווה.
השריפה גרמה לפליטת חומרים מזהמים לאוויר.
בשנת 2012 התרחש אירוע דומה במחנה הצבאי ביל"ו כשמערום סוללות ליתיום התלקח בבסיס. זה, כמובן, לא היה קורה, לו הקפידו בצבא על תקנות הבטיחות.
ד. בוטלה יחידת הסייבר של משטרת ישראל בודקת מי הדליף את שאלון בחינת הבגרות בערבית לבתי-ספר ערביים.
אין זה שאלון ראשון של בחינת בגרות, שמודלף בדרך זו או אחרת. אלא שהפעם
בוטלה הבחינה במגזר הערבי כמה שעות לפני מועדה עקב הדלפתה לרשתות חברתיות.
משהו מאוד תמוה מתרחש במחלקת הבחינות של משרד החינוך.
ה. בקצב הצב מטה חברת הביטוח שירביט נמצא בנתניה - לא-הרחק ממקום מגוריי בשרון. בשמונה בינואר שלחה אליי חברת הביטוח מכתב - כך אומרת החותמת על המעטפה. בשמונה-עשר בינואר נחת המכתב אצלי - מהלך מדהים של פחות מק"מ ליום (לא כולל שבתות, חגים, ימי צום וימי גשר).
אכן, סיבה טובה להתפעל משירותי הצב שבור-הרגל, המפעיל את דואר ישראל.