אפילו זקני בית סוקולוב אינם זוכרים מיתקפת זעם שכזו רוויה במנה כפולה ומכופלת של רעל מזוקק, כמו זו שמנהלת לאחרונה התקשורת המגויסת לקמפיין "רק לא ביבי", בהובלת
ידיעות אחרונות, נגד כל מה שחושב, אומר או עושה ראש ה
ממשלה נתניהו.
בפעם האחרונה שנרשם פרץ כזה של שינאה תהומית היה כאשר מכון TGI בישר כי לראשונה דחק העיתון
ישראל היום את "העיתון לשתי מדינות" ממעמד הבכורה שלו בשוק העיתונות בארץ. אז, אפשר היה להבין את הרקע המסחרי לזעמם של חיילי מוזס - שהרי נסיגה שיווקית פירושה אובדן הכנסות משמעותי - אבל הפעם הרקע הוא פוליטי טהור.
כל כך עצום שם החרון הקדוש, עד ש"ידיעות" וכלבלב הנביחה הדיגיטלי שלו ynet, אפילו נטשו לרגע את מסע הגלוריפיקציה שהם מובילים (בצוותא עם
הארץ,
מעריב ו
ערוץ 10), למען צמד הקדושים התורן העומד בראש המפלגה המסתתרת מאחורי הכינוי "המחנה הציוני".
כמעט הכל הלך לפי תוכנית הפעולה של מצביאי "רק לא ביבי". הסקרים האחרונים אומנם לא גילו עם מי יצליח בוז'י להרכיב קואליציה, אבל הצביעו על עלייה קלה במספר המנדטים של "המחנה הציוני", לעומת ירידה דומה של "
הליכוד". אבל אז נרשמה סידרת תקלות מצערות ביותר. זה התחיל במיתקפת טרור של האיסלאם הקיצוני בפריז, שבעקבותיה נערך מצעד ההזדהות עם הקרבנות. אילו נתניהו ל א היה נוסע למצעד, בשל חשש לאבטחתו, אפשר לדמיין בקלות את טורי הלעג שהיינו עדים להם, אודות "מר ביטחון שהשתפן".
אבל מכיוון שבסופו של דבר נסע - זכה הציבור הישראלי המופתע להתוודע אל הכשרונות הגנוזים של כמה מפרשניו, דווקא בתחום הנימוסים וההליכות. נחום בבלי וחנה כספית, הפליאו בניתוח מטווח רחוק של התגנבות היחידים המבישה של ראש ממשלתנו, שגם מנע בברוטאליות מהלוחם הנודע בטרור, אבו-מאזן, לעלות על אוטובוס השלום.
עוד בטרם התאושש מחנה "רק לא ביבי" מהטראומה בפריז, וכבר נרשם הפנצ'ר השני. "מישהו" פגע בשני כלי רכב שנסעו בגולן הסורי, ובתקיפה חוסלו כמה בכירים מאירן ומהחיזבאללה, לרבות גנרל במשמרות המהפיכה של אירן.
ה"מקורות הזרים" דיווחו כי מדובר במבצע ישראלי שנועד לסכל התארגנות משותפת של החיזבאללה ואירן, להפעיל מרמת הגולן בסיסי טרור נגד ישראל, בלי לסכן בכך את לבנון.
ראשי קואליציית "רק לא ביבי" המתוסכלים התקשו לעכל את צערם העמוק על מבצע הסיכול. הם חששו כי הצלחת המבצע עלולה להשפיע (לרעה) על ציבור הבוחרים בישראל, שמאז המהפך ב-1977, נחשב בעיני השמאל לציבור מטומטם הראוי לבוז (כל הזכויות לקופירייטר יצחק בן-אהרון).
אפשר לשער כי
זהבה גלאון (מרצ, להקת בת-שבע) ו
אלדד יניב (מקום 30 ברשימת "המחנה הציוני", אקס רשימת "השמאל הלאומי", שלא עברה את אחוז החסימה בבחירות האחרונות) - ספקו כפיים בייאוש על שלא דאגו לעתור במועד נגד הסיכול המסתורי.
מיד נפתח כמובן קמפיין מתוזמר להפליא, שבו התחרו ביניהם ידיעות אחרונות והביטאון הפלשתיני בשפה העברית הארץ, מי יצליח להוכיח כי מבצע החיסול היה בעצם "חסר אחריות", "כושל", "מחדל מודיעיני", "טעות איומה", והכל פרי שיקול דעתם הפושע והחפוז של שר הביטחון יעלון וראש הממשלה נתניהו. שניים, שרק בשל שיקולי בחירות מובהקים, לא היססו להורות על המבצע חרף הסכנות הכרוכות בו לישראל. הארץ גם שלף מהבוידעם את
יואל מרקוס(!) - נשק יום הטין שלו.
משתתפי העלייהום, ניתלו באמירתו האומללה של אלוף (מיל.) מתוסכל (
יואב גלנט) - אמירה שמיד גלנט הזדרז לתקנה - כדי להפיץ מלוא החופן ספקולציות מן הגורן, מן היקב ובעיקר מן הבטן, בניסיון לאושש את הקונספירציה הזדונית של בוגי-ביבי.
אמנם מומחי מודיעין בעבר, כמו למשל, האלוף (מיל.) עמוס ידלין, שהצטרף לאחרונה ל"מחנה הציוני", הסבירו שוב ושוב כי מבצע מהסוג המדובר זקוק למודיעין משובח, נרקם בדרך כלל במשך זמן רב ורק אז מגיע "מלמטה למעלה", דהיינו: מהדרג הצבאי אל המדיני, ולא להפך.
אבל כבר למדנו בעבר שקונספירציות, הזויות ככל שיהיו, אינן זקוקות לראיות. אפשר להסתפק במצבור של שינאה. בהארץ, המתינו לשווא לנקמה האירנית עד שביום חמישי קבע מאמר המערכת המאוכזב של הבטאון הפלשתיני בשפה העברית, כי "הצנזורה הצבאית פועלת בשירות הליכוד"...
מעניין מתי יגלה לנו פרשן הארץ
צבי בראל, כי הגנרל האירני ההרוג, היה בכלל הידרולוג ומומחה להשקייה, וגם מצאצאיו של כורש מלך פרס, שאיפשר ליהודים לחזור לארצם. ידיעות אחרונות במו"מ מתקדם עם מזכיר החיזבאללה
חסן נסראללה, כדי שזה יפרסם אצלו טור אישי.
אלא שכל פרשת הטרור בפריז ומצעד המנהיגים המביש, מבצע החיסול בסוריה והעלייהום המרושע על מי שנתן את ההוראה לבצעו, היו רק קדימון להתנפלות הכללית של "ידיעות", הארץ, מעריב וערוץ 10, על נתניהו בפרשת הזמנתו של ראש הממשלה לנאום בפני הקונגרס האמריקני.
זו הייתה תגובה פבלובית ידועה מראש, ואמנם להקת הדוברמנים יצאה מייד להתקפה פרועה.
נחום ברנע ב"ידיעות" שהיה המום עד עמקי נשמתו מה"תרגיל האלקטורלי המבריק" של נתניהו (שגם בוצע ללא אישורו המוקדם!), שיגר את מנת הארס הרגילה שלו.
הוא הסתמך על... עצמו (מה שבטוח בטוח) והזכיר כי בעבר כבר כתב על "הצהרת בלפור" של נתניהו. הוא סיפק לנו תזכורת: "אני אשאר במעון ראש הממשלה ברחוב בלפור, בכל מחיר. אם נגזר על המדינה לשלם מחיר זה לא מזיז לי, שהרי המדינה זה אני, ואני זה המדינה".
למאמר אחד, גויסו שניים ממלכי בית בורבון הצרפתי כדי לשכנע את קוראיו של ברנע, עד כמה מושחת וחסר אחריות ראש הממשלה שלהם. לואי ה-14, לו מיוחסת האימרה "המדינה זה אני", ולואי ה-15, שאמר "אחרי המבול" - הכותרת שהתנוססה מעל המאמר. על-פי עוצמת השינאה המאפיינת כל מאמר של ברנע המתייחס לנתניהו, אפשר להניח שהוא גם לא יתנגד אם גורלו של ביבי יהיה זהה לזה של לואי ה-16 (הוצא להורג בגיליוטינה).
חשוב להבין. אצל נחום ברנע לא מדובר על חשבון אישי עם נתניהו (כמו במקרים של
רביב דרוקר ו
בן כספית). מדובר על מי שהדנ"א הפוליטי שלו רוחש משטמה לכל ראש ממשלה מן הליכוד (שרון ואולמרט קיבלו חנינה, מטעמים מובנים), שהאידיאולוגיה שלו היא מתועבת בעיני ברנע.
מבחינה זו, כמו מנחם בגין ז"ל בזמנו, ראוי גם נתניהו עתה, לכל גידוף אפשרי. תזכורת. ב-21 בספטמבר 1982, 3 ימים לאחר הטבח שביצעו הפלנגות הנוצריות במחנות הפליטים הפלשתינים, סברה ושתילה, פירסם ברנע (אז ב"דבר"), את המאמר הבא, תחת הכותרת: "בדם וביזע נשמיד לנו גזע". כדאי לזכור, זו הייתה תקופה שבה עולם הסייבר היה עדיין בחיתוליו, רשתות חברתיות וטלפונים סלולריים לא היו, ישראל רק יצאה משבתון התקשורת של ראש השנה. תמונת מה שאירע במחנות הפליטים הייתה עדיין מעורפלת. אבל לברנע היה הכל ברור. גם השורשים ההיסטוריים של הטבח. הוא הרי סימן את המטרה מראש.
וכך כתב: "נכון שקו ישר מוביל ממלון המלך דוד, דיר יאסין וקיבייה אל סברה ושתילה. במלך דוד הוברר שבגין איננו מתעניין ואיננו מבין בעניינים צבאיים אף שמשמעותם היא חיים ומוות לאנשים רבים וטראומות שנזקן היסטורי. הכפופים לו עושים בשמו מה שעולה בדעתם והוא המנהיג-כביכול, מספק להם צידוקים רטרואקטיוויים.
"האידיאולוגיה שגם מנחם בגין שותף לה היא: לגרש את הפלשתינים מכל מקום שבו שולטת מדינת ישראל. פעילות הפלנגות במחנות משתלבת במעשים שנעשו במחנות הפלשתינים שלאורך חוף הים בואכה ביירות מאז המלחמה. בדם וביזע נשמיד לנו גזע - זוהי המשמעות האמיתית".
בשלב זה מתחרים ביניהם אמצעי התקשורת מי יחלץ תגובות אפוקליפטיות יותר מוושינגטון. רק טבעי הדבר ששמעון שיפר יוצב בראש מגדלי עזריאלי. הוא יהיה מי שידווח לנו מתי יגיע הצי ה-6 האמריקני לחופי תל אביב, כדי להעניש את ישראל על התרגיל שעשה נתניהו לאובמה הזועם.