הדוח הראשון שפרסמה אתמול (יום א', 1.2.15) נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס,
הילה גרסטל, המסכם פעילות גוף הביקורת על הפרקליטות,
יותר מאשר קיים וכלול בדוח ראשון זה, מצביע - ראש וראשונה - על מה שאין וחסר בו. להבדיל ממעמדו של נציב תלונות הציבור על השופטים, שמעמדו נקבע בחוק מיוחד, הלא הוא חוק נציב תלונות הציבור על השופטים, תשס"ב-2002, הרי מעמדה של נציבת הביקורת על הפרקליטות,
לא נקבע בחוק ומכאן עיקר ויסוד חולשתו של בעל התפקיד, המכהן כנציב וגם/או כנציבת הביקורת על הפרקליטות.
שאלת הצורך בבקרה על התנהלות הפרקליטות עלתה על סדר היום הציבורי, עוד בשנת 2007, עת התקיים משפטו של השר לשעבר,
חיים רמון, אשר בעניינו קבע בית משפט השלום, בתל אביב-יפו, כי חומרי חקירה שכללו האזנות סתר, לא הועברו לידי השר שנגדו הוגש כתב-אישום והוא הובא בפלילים וסנגוריו -
כל זאת בשל רשלנות התביעה הפלילית בניהול החקירה הפלילית.
במצב דברים זה, נותרה סוגיית הבקרה על התנהלות הפרקליטות, כחלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי ובשנת 2011 הונחו על שולחן הכנסת, שתי הצעות חוק פרטיות שעניינן הצעה להקים גוף ביקורת על מערך התביעה. האחת - הייתה הצעת חוק נציב תלונות הציבור על פרקליטים, התשע"א-2011, שהגישו חברי הכנסת,
גדעון עזרא המנוח,
אורי אריאל, וחברי כנסת נוספים יבדל"א. והשנייה - הייתה הצעת חוק מבקר הפרקליטות, התשע"א-2011, שהגיש חבר הכנסת לשעבר, מיכאל בן ארי.
הצעת החוק הראשונה הציעה להקים נציבות שתעסוק בבירור תלונות על התביעה הפלילית, בלבד ולפיה נציב התלונות ימונה על-ידי וועדה של שבעה חברים ובהם שלושה חברי כנסת, בראש לשכת עורכי-הדין. בהתאם להצעת חוק זו, הרי הנציב יברר רק תלונות על התנהגות של פרקליט, במסגרת מילוי תפקידו והוא יוסמך - בין היתר - להמליץ בפני שר המשפטים ופרקליט המדינה, להדיח פרקליט מכהן, ממשרתו ומתפקידו זה.
הצעת החוק השנייה הציעה להקים גוף ביקורת שיבקר מערך התביעה הפלילית, האזרחית והמשטרתית, כמו-גם מחלקת הבג"צים וכן כל החלטה של הגופים המבוקרים וכל תלונה של מי שנפגע מהתנהגות גורמים אלה. על-פי הצעה זו, הרי אמור היה המבקר להיבחר, בידי וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מתוך שורה של מועמדים שתאתר וועדת איתור. בוועדת האיתור אמורים היו לכהן שבעה חברים ובהם ארבעה חברי כנסת וראש לשכת עורכי-הדין וכן הוצע שוועדת החוקה, חוק ומשפט, תדון בדרכים לתיקון הליקויים שמצא המבקר.
מאז הונחו שתי הצעות חוק זה על שולחן הכנסת, לקראת דיון מוקדם בהן, הרי לא קודמו הצעות חוק אלה והן נזנחו. בחודש מרס 2011, הקים היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד
יהודה וינשטיין, בתמיכת שר המשפטים דאז, פרופ'
יעקב נאמן, צוות לבחינת אפשרות היישום של הקמת נציבות תלונות על הפרקליטות, כאשר הצוות הגיש המלצותיו לשר המשפטים, בראשית שנת 2012. על בסיס המלצות אלה, הוקמה - בחודש אפריל 2014 - נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות השונות.
בפועל ולמעשה, מי שאימץ המודל להקמת יחידה ייעודית, במשרד המשפטים, לצורך הקמת נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות השונות, היה היועץ המשפטי לממשלה,
כאשר אין כל ספק בכך, כי נציבות הביקורת, פועלת - כתוצאה מכך - מכוחו של היועץ המשפטי לממשלה. על בסיס מודל זה ולאחר שינויים שנערכו בו, בעקבות התכתבויות בין היועץ המשפטי לממשלה לשרת המשפטים דאז,
ציפי לבני, הרי נוסח מסמך עקרונות, שבו סוכם על הקמת נציבות הביקורת על מערך התביעה, בחודש ספטמבר 2013, כאשר על מסמך עקרונות זה, חתומים היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין ושרת המשפטים דאז, ציפי לבני.
מן הראוי להדגיש ולציין, כי דוח הצוות המקצועי ומסמך העקרונות, המתואר והמפורט לעיל,
לא פורסם - מעולם - בפומבי, כאשר כל מה שפורסם ברבים, הינו מסמך העקרונות. בהתאם לעקרונות של מסמך העקרונות, הרי הוקמה במשרד המשפטים הנציבות לביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות השונות. זה הוא מקור חולשתה של נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות, שכן מצב דברים זה, לפיו מעמדה של
נציבות הביקורת, אינו מוסדר בחוק, אלא הוא נשען כולו על הסכמה שהושגה בין שרת המשפטים ליועץ המשפטי לממשלה, אפשר ומאפשר ליועץ המשפטי לממשלה, עד עצם היום הזה, למנוע מנציב/נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות השונות, לבדוק עניינים שונים, אשר נציב/נציבת ביקורת על מערך התביעה, סבורים, כי יש מקום ויש צורך לקיים ביקורת, בגינם ובגדרם,
שכן - לדעתם הם - נופל עניין זה, במסגרת סמכותם ותפקידם העניינית.
אמון על גישתו, לפיה יכול הוא "לסנן" וגם/או "לנטרל" עניינים שבקשר אליהם החליטה נציבת הביקורת על הפרקליטות הנוכחית, השופטת בדימוס, הילה גרסטל, לקיים ביקורת, מנע - כמו-גם ממשיך למנוע - היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מנציבת ביקורת זו, מלקיים ביקורת על חשדות נגד נשיא בית משפט המחוזי, לשעבר, בנצרת, השופט, יצחק כהן, בחשד לעבירות מין -
כאשר, זה לא מכבר, בתום חקירתה של המשטרה, הומלץ להעמיד שופט נכבד זה, לדין פלילי והוא יצא, בעקבות חקירה זו, לחופשה, מאונס.
היועץ המשפטי לממשלה, ממשיך באותה דרך ובאותו קו חשיבה והוא מנע - כמו-גם ממשיך הוא למנוע - מנציבת הביקורת המכהנת, השופטת בדימוס, הילה גרסטל, מלבדוק פרשת ד"ר
מאיה פורמן-רזניק, הרופאה הפטולוגית, שהעידה לטובת רומן זדורוב, כמו-גם מונע הוא ממנה, מלחקור התערבותו של פרקליט המדינה, אשר החליט שלא לאפשר תחילת העסקתה של ד"ר מאיה פורמן-רזניק, במכון לרפואה משפטית.
חולשתה של נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס, הילה גרסטל, הביאה גם לכך שוועד פרקליטי המדינה, מסרב לשתף עימה פעולה ומתנגד לאפשרות של הגשת תלונות פרטניות נגד פרקליטים, כמו-גם דורש הוא חיסיון על שמות הפרקליטים הנילונים ותגובותיהם וכן דורש הוא שיינתן ייצוג משפטי, לפרקליטים נילונים אלה. כיום אין הפרקליטים מגיבים לתלונות המוגשים נגדם לנציבת הביקורת על מערך התביעה ובחודש ספטמבר 2014 הכריז וועד הפרקליטים על סכסוך עבודה וניתוק הקשר עם נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות השונות.
במצב הדברים הנוכחי, כדי למנוע "כיפוף ידה" של נציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס, הילה גרסטל, כמו-גם כדי למנוע שיבוש עבודתה השוטפת, הרי יש לעגן עצם הקמת מוסד הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות השונות, בחוק מיוחד, שיעניק לנציב/נציבת ביקורת זו, מעמד חוקי -
מעמד אשר יחייב כלל הגופים הבאים עימה בקשר, לרבות היועץ המשפטי לממשלה, וועד פרקליט המדינה וכל גוף אחר, בהיות חוק המדינה מחייב כל אדם ואדם, שהינו אזרח מדינת ישראל.
ללא חקיקת חוק, דווקני שיקים ויהפוך מוסד הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה,
לגוף שהוקם מכוח חוק, תחת להפוך אותו ליחידה במסגרת משרד המשפטים,
הכפופה ליועץ המשפטי לממשלה, הרי אין כל ערך של ממש, בכל הכבוד הראוי, לנציב/נציבת ביקורת שכזה,
שכן כל מהותם תלויה ברצונו הטוב ובחסדו של היועץ המשפטי לממשלה, בכל הכבוד הראוי.
נציב/נציבת ביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות השונות, חייב להיות גורם עצמאי וריבוני, בדיוק כפי שנציב התלונות על השופטים, הינו גורם עצמאי וריבוני, הפועל מכוח חוק ולא מחסדי בעל תפקיד ובעל מינוי ציבורי, זה או אחר. השינוי במעמדו של נציב/נציבת ביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות השונות, זועק לשמיים ויש לתקן מחדל זה,
במהירות האפשרית, כדי למנוע מצב שנהפוך למודל של רפובליקת בננות, בכיסוי של "שמירת שלטון החוק".