שיא החורף. פברואר חם במיוחד, ונדמה שהתלונות על הטרדות מיניות, אונס הורמונים וכל מה שבניהם לא מפסיקות להירשם במח"ש. אין חולק על כך שבמהלך השנים חלה ירידה משמעותית בכל הנוגע לכבודה של המשטרה. כל אימא "נורמלית" חולמת שהבן שלה יהיה רופא, טייס, משפטן או איש עסקים. הצעירים מחפשים תפקידים יותר אטרקטיביים עם מקור פרנסה שיחסוך להם לרכוש בית עם גינה, ג'יפ וטיול של חודש בארה"ב. להיות שוטר זה כבר לא מקצוע זוהר. התדמית נהרסה, הכבוד נעלם, המדים הכחולים כבר לא זוהרים כמו פעם. הפרפרים בבטן שרואים שוטר הפכו לבוז.
הדבר היחידי שעוד מרטיט לנו את ה לב זאת הצ'אקה לאקה הכחולה. פחות ופחות צעירים מתגייסים לשורות המטרה, ומאידך יותר ויותר שוטרים נושאים עיניהם ליום הפרישה. לפי הפרסומים האחרונים במודעות דרושים עולה שישראל מתקדמת בצעדים מדודים לקראת מחסור בשוטרים.
אין זה עוד סוד, שיש ביקוש נמוך לגיוס המדים הכחולים ושקשה למשוך מועמדים בעלי נתונים גבוהים למשטרה. ירידה זו נובעת בעיקר מהתדמית הפגומה שיצרה המדינה לשוטר הממוצע. שכר נמוך, היעדר אפשרויות קידום ללא קשרים ותדמית ציבורית שלילית, חוסר הכבוד שמרבית האזרחים רוכשים למשטרה, כל המרכיבים הללו גולשים אל נקודות הזלזול והאלימות וממשיך בערעור על הסמכות.
אנחנו חייבים לעצור את זה! בלי משטרה חזקה לא נוכל לשרוד את הטרור הפלילי המשטרה עוברת מהפכה: ממשטרת ביטחון פנים היא חזרה להיות משטרה שאחראית על הסדר הציבורי והמאבק בפשיעה; הם לא יוכלו להמשיך לתפקד כשהיד על לובשי המדים קשה ונוקבת. לא כולם במשטרה מטרידים סדרתיים, מושחתים או אנסים, לא כולם במשטרה גנבים נוכלים או משתפי פעולה עם עבריינים. פעם שוטר נחשב לבר-סמכא; פעם דוח שלו היה דוח, יראת הכבוד נבראה והתחזקה מכוח מעמדו הציבורי, היא הייתה טבועה בנו מאז ההינו ילדים וזכתה לגיבוי מלא מההורים. כששוטר היה חולף על פנינו, אי-אפשר שלא להבחין בכך. הגיע הזמן שנחזור לזה.
יש במשטרת ישראל ברחבי הארץ אלפי שוטרים, שוטרות, מפקדים, היכולים לשמש לכולנו מופת. הן בכישוריהם המקצועיים, הן בכוח אישיותם, הן במסירותם לעבודה ולאזרחים אי-אפשר לשאוף לכך שכל תחנות המשטרה יהיו מלאים בדמויות מופת, בניצבים בעלי אישיות נדירה.
איננו יכולים לצפות שכל השוטרים יהיו אנשי רוח מן המעלה הראשונה הנחת המוצא היא שבכל תחום, בכל ענף, בכל מקצוע, יש שכבות איכות שונות ומגוונות ואין צורך לדרג אותן. הרוב המכריע של אנשי המשטרה, מהשוטר הפשוט ועל לבכירי הקצינים, הם אנשים הגונים וישרים שעושים את עבודתם נאמנה בכל מצב. לא בטוח שכולם יודעים איזה סיכון נוטל על עצמו שוטר, מהזוטר ועד הבכיר, שנלחם בפושעים. ולמשל שוטרים ובני משפחה שמאוימים על-ידי עבריינים, שעות העבודה שחורגות בהרבה משעות המשרה הנהוגות בקרב עובדי המדינה וזאת ללא תוספות שכר של שעות נוספות, מרבית מהשוטרים ישרי דרך שעושים ויעשו הכל על-מנת שנמשיך לקיים מדינת חוק!
היום גם גורמי הפשע הבינו שהכסף הגדול יכול לבוא לא רק מפשעים קלאסיים כמו סמים, זנות והימורים, אלא גם מגופים כלכליים, הלבנת כספים ושימוש באינטרנט. לכן על המשטרה להתארגן בהתאם ללחימה בפשע במושגים של מדינת ישראל.
מקור סמכותה של המשטרה אינו בהחלטת הממשלה, לא בחוקי הכנסת ואף לא במדים שלובשים רוב אנשיה, סמכותה של המשטרה נובעת מדבר מאוד פשוט: מאיתנו האזרחים, שמוכנים לקבל אותה, שנכבד אותה! האנשים החשובים יכולים לדבר עד שמיתרי הקול יהרסו וקולם יידום, לחתום על צווים עד שייגמר הדין, להתעצבן עד שיתפסו השרירים בפנים, אבל אם אנחנו לא נקבל על עצמנו להחזיר את כבודה האבוד של המשטרה - איש לא יעזור לנו!