במדינות שבהן קיים קיטוב כלכלי, אין ייצוב חברתי. העסקים הקטנים והבינוניים, הם שכבת מעמד ביניים. בכך הם משמשים הלכה למעשה, אחת מחומות המגן המסייעות במניעת פערים בין עשירים לעניים. את חומת המגן הזו קרי העסקים הקטנים והבינוניים, יש לשאוף ולפתח עד כמה שניתן בכדי לסייע בייצוב החברתי בישראל.
אני סבור שניתן לפעול לטובת פיתוח עסקים קטנים ובינוניים באופן נמרץ הרבה יותר מכפי שנעשה כיום ברשות לעסקים קטנים ובינוניים, בבנקים ובשאר הגורמים שניתן לצפות כי לכאורה ובהתאם לאינטרס הפרטי שלהם עצמם, יסייעו במאמץ לפיתוח עסקים אלה. הכוונה היא לאותם גורמים שנאמר עליהם לא אחת, כי הם מונעים ומנוהלים תוך הפעלת שיקולים זרים שאינם עומדים בקנה אחד עם המטרות המוצהרות שלשמם הוקמו.
אולם, אין לצפות כי העבודה כולה תעשה בידי גופים חיצוניים שיסייעו לעסקים הקטנים והבינוניים לצמוח. על בעלי העסקים לעזור לעצמם, עוד לפני או בעצם ללא תלות בקבלת העזרה החיצונית.
כחלק מעבודתי הנני מנחה עסקים קטנים ובינוניים בבחירת מטרות אסטרטגיות שישמשו מקפצה לשלב הבא בהתפתחות העסקית, הנני מספק הכוונה מקצועית בשיווק וכיו"ב. מתוך כך, אני פוגש מדי יום בעלי עסקים המעוניינים להרוויח יותר מפעילותם העסקית ולממש את הפוטנציאל שלדעתם, גלום בעסק שבבעלותם.
רוב בעלי העסקים הקטנים והבינוניים אותם אני פוגש, הם בעלי מקצוע מעולים שמאסו בעבודתם כשכירים והחליטו לספק שירותים בתחומם באופן עצמאי. אותם בעלי מקצוע חדורי מוטיבציה וחזון, לרוב מספרים לי שהם מצאו עצמם בתוך זמן קצר עמוסים במטלות שונות ולפעמים קצת משונות, הכרוכות בניהול עסק והמצריכות כישורים בהם לא חוננו. בעיות הנוצרות עקב כך, מונעות מהם לעצור, לחשוב ולפתח את העסק שלהם בכיוון שאותו ראו בעיני רוחם טרם או בעת הקמתו. לרוב, בעזרת סיוע מתאים, רצון וקצת מזל, יוכלו אנשים אלה לממש את הפוטנציאל המצוי ביכולותיהם ובתוצרים אותם הם מספקים.
אך לא כל בעלי העסקים הקטנים והבינוניים, הם אנשים גדולים. קורה לא אחת שבמסגרת תפקידי, אני פוגש בטיפוסים שיכולותיהם המקצועיות עוברות בהצלחה את הסף הנדרש על-מנת לשרת את קהל הצרכנים בתחומם, אך האגו שלהם - מונע מהם להתקדם.
לשם הדוגמה אספר שלאחרונה, פגשתי זוג גרפיקאים שהתחרו בשוק העיצוב הגרפי מול מעצבים גרפיים אחרים המספקים שירות דומה (שלא לומר זהה), על ביצוע תוצרי תקשורת שיווקית לעסקים.
אותו זוג מעצבים, אמרו לי כי הם מעוניינים להביא לידי ביטוי בעבודתם, את היצירתיות הפרטית שלשמה ולטענתם, הלכו ללמוד עיצוב. הם חשו כי בעבודה מול חברות ועסקים הם מוצאים עצמם כבולים לגחמותיהם של מנהלי התקשורת השיווקית, שבינם לבין עיצוב ואומנות, קשר דל עד נעדר לחלוטין.
המלצתי להם לעבור מעיסוק בעיצוב גרפי של תוצרי תקשורת שיווקית, לעיצוב קירות. כן, קירות. קהל המטרה שאליו הכוונתי הוא בעלי עסקים הממוקמים בתוך מבנים והמעוניינים שהקירות התומכים במבנה, יתמכו במותג שלהם. תפקידם של זוג המעצבים היה לפתח קונספט עיצובי מתאים, ולהפיק את תוצרי העיצוב הגרפיים בדמות מדבקות ענק שיודבקו על קירות המבנה (הפנימיים).
התהליך החל לצבור תאוצה ובתוך מספר ימים, הופיע הלקוח הראשון, משרד פרסום ידוע שביקש לגוון עבור עובדיו ולקוחותיו את האווירה בכניסה למשרד.
תהליך העבודה של זוג המעצבים היה מסורבל, לא ייצוגי בהיבט התקשורת מול הלקוח ובעיקר נמשך זמן רב מידי. כשביקשתי להסב את תשומת לבם לנקודות המצריכות מחשבה מחודשת ואולי אף שיפור, התרעמו זוג המעצבים הנכבד והבהירו כי על עבודתם אף אחד לא רשאי להעביר ביקורת והם אלה שיחליטו מה לעשות, איך לעשות ועם מי. הם גם טרחו להבהיר לי כי אינם עובדים אצל הלקוח ואם לא מתאים לו, שיעבור לעבוד עם מישהו אחר. מיותר לציין שההתקשרות עמם, הופסקה מצידי מיידית.
בטוחני כי זוג המעצבים בעלי מבנה האישיות הייחודי, הם אינם ספקי השירות העצמאיים היחידים בארץ שלא יצליחו בצורת ההתנהלות הנוכחית שלהם, לממש את הפוטנציאל העסקי לו הם טוענים.
חבל לי על שלא נעשה מספיק בישראל, על-מנת לחנך בעלי עסקים עוד מגיל בית הספר, לתודעת שירות מעולה, למקצוענות בניהול עסקים ובעיקר, להערכת העבודה כמקור פרנסה שאין לזלזל בו בשום צורה ואופן. הייתי רוצה לראות יותר יועצים ויותר יזמים נכנסים לתחום העסקים הקטנים והבינוניים ותורמים, להתפתחות שכבה כלכלית הזו בעלת ההשלכות החברתיות הכה נרחבות.