שורת המקרים שהתפרסמה לאחרונה בדבר מותם של אנשים, לאחר שחוסנו בזריקת חיסון נגד מחלת השפעת, עוררה את השאלה - אם קיים קשר סיבתי בין מתן החיסון ומותם של האנשים.
שאלת הקשר הסיבתי בין זריקות חיסון לבין נזקים בריאותיים שנתגלו לאחר מתן הזריקות - התעוררה בעבר ונדונה בבית המשפט.
השאלה התעוררה במלוא חריפותה בעקבות נזקים נוירולוגים שנמצאו אצל פעוטות שחוסנו בעיקר ב"חיסון משולש" - שנועד לחסן בפני מחלות קרמת-צפדת ושעלת.
"החשד" העיקרי בזריקת החיסון האמורה הועלה כנגד המרכיב שנועד לחסן בפני מחלת השעלת. הניסיונות לבסס ולהוכיח קיומו של "קשר סיבתי" בין פגיעות נוירולוגיות שנתגלו לבין החיסון המשולש - נכשלו. בית המשפט העליון דחה התביעה וקבע כי לא הוכח "קשר סיבתי" בין הזריקה לבין הפגיעות הנוירולוגית.
בפרשת ע"א 470/87 ג'והר אלטורי נ. מדינת ישראל - משרד הבריאות (פ"ד מ"ז (4) 146) - נדון עניינה של תינוקת כבת 4 חודשים אשר קיבלה את זריקת החיסון המשולש - וכעבור כ- 10 ימים נתגלו אצלה סימנים של פגיעה מוחית. בשל הפגיעה - הגישה הפעוטה - באמצעות הוריה - תביעת נזיקין נגד מדינת ישראל. בית המשפט קבע שלא התקיימו התנאים לקיום קשר סיבתי בין מתן החיסון והמחלה שנתגלתה - מאחר והסימנים לא נתגלו מיד ובסמוך למתן החיסון. אילו היו מתגלים הסימנים בתוך יממה אחת - ההסתברות לקיום קשר סיבתי היתה גוברת.
יתר על-כן, בית המשפט קובע, כי אין במתן החיסון משום התנהגות רשלנית - כמשמעותה בפקודת הנזיקין - מאחר ועל-פי המחקרים הידועים, קיים סיכון של אחד למיליון ושלוש מאות אלף כי החיסון עלול לגרום לנזק, כלומר מדובר בסיכון נדיר ביותר. התועלת במתן חיסון לכל הילדים עולה על הסיכון הצפוי ממתן החיסון.
בית המשפט מוסיף וקובע, כי אין למצוא גם רשלנות בשל מחדל המדינה להזהיר את ההורים מפני הסיכון. בית המשפט המליץ על הסדר חקיקתי אשר יסייע בידם של הנפגעים כתוצאה מן החיסון.
בפסק-הדין האמור - בפרשת אלטורי - לא הוכח קיומו של הקשר הסיבתי ומעבר לכך - אף אם היה מוכח קשר כזה - לא נמצא יסוד להטלת אחריות בשל רשלנות של מוסדות הרפואה.
הכנסת חוקקה את חוק נפגעי החיסון - תש"ן 1989 - אשר קובע כי נפגעי זריקות חיסון יהיו זכאים לפיצויים (תגמולי ביטוח) וזאת, לאחר שהמחוסן ישלם - באופן חד פעמי - תשלום לצורך ביטוח על-פי החוק. התשלום אמור להיגבות בתחנה לבריאות המשפחה או מרפאת קופת-חולים.
החוק נועד לבטח נפגעי זריקות חיסון - אשר מפורטות בתוספת לחוק, למשל, חיסון משולש, שיתוק ילדים, חיסון משולב, נגד קרום המוח, ונגד דלקת כבד נגיפית. אין למצוא ברשימה האמורה - זריקה כנגד השפעת.
יצוין, כי החוק האמור הקים מנגנון של ועדת מומחים - אליה תוגש תביעת הנפגע וזו תיקבע אם קיים קשר סיבתי בין החיסון לבין הפגיעה וכן תקבע את דרגת הנכות. החוק מאפשר לאדם לתבוע על-פיי החוק - ואם נקט בדרך זאת, הוא לא יהיה רשאי להגיש תביעה בנזיקין.
יצוין, כי סכומי הפיצויים הנקובים בפוליסה שמוצאת מכח החוק הם בסך: 10,000 שקלים - למקרה של מוות של קטין, סך: 250,000 למקרה מוות של בגיר, סך: 250,000 שקלים - לליקוי גופני או נפשי - לצמיתות - על-פי דרגת הנכות - כאשר הסכומים הנקובים צמודים למדד משנת 1992.
פרשת החיסון כנגד השפעת אינה רלוונטית לעניין הוראות חוק זה אשר נועד להגן על האוכלוסיה שחוסנה בחיסון "מחייב" - בעוד שחיסון השפעת הינו חיסון וולונטרי.
יחד עם זאת, שמורה לנפגעי חיסון השפעת - או לקרובי הנפטרים - הזכות להגיש תביעת נזיקין כנגד מספר גופים כגון יצרן הזריקה ו/או מדינת ישראל - אשר סיפקה את הזריקה, וכן נגד קופות החולים אשר ביצעו את החיסון באמצעות עובדיהן. הדרך לקבלת פיצויים רצופת מכשולים וקשה להוכחה.
עילת התביעה היא עוולת הרשלנות - על-פי פקודת הנזיקין, שבה יש להוכיח קיומה של חובת זהירות מצד הגופים "המזיקים" וכן גרימת נזק וקשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות והנזק.
המכשול הראשון אשר יש לצלוח הוא הוכחת קיומו של קשר סיבתי - דהיינו, האם הנזק (מותם של חולים) או נזק רפואי אחר, נגרם בשל פגם או ליקוי בתהליך יצור הזריקה או אחסנתה או בשל מחדל אחר כלשהו מצד גורמים שהיו אחראים לספק את הזריקה או שהזריקו אותה.
ההוכחה הנדרשת היא על-פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה עניפה בתביעות נזיקין שעניינן - נזק שנגרם עקב חשיפה לחומרים מזיקים או למוצרים לקויים או פגומים.
במקרה נוסף שנדון בבית המשפט העליון (ע.א. 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ. קרישב) - נקבעה אחריותו של המעביד, קיבוץ מעיין-צבי ומדינת ישראל לנזקי מחלת סרטן שנגרמה לעובד שהיה חשוף לאסבסט במהלך עבודתו במוסך הקיבוץ.
בית המשפט קבע, כי אף כי המחלה המסוימת - סרטן נדיר - שבה חלה העובד אינה מוכרת במחקרים המקובלים ברפואה - כמחלה שנגרמת עקב חשיפה לאסבסט יש להכיר בקשר הסיבתי - בין היתר - עקב העובדה ש- 6 מעובדי המוסך - שהם כמחצית מהעובדים - חלו בסרטן, וכן על יסוד מחקרים אפידמיולוגיים - כראיה סטטיסטית שהוכיחו קיומו של קשר סיבתי.
בין היתר, מוזכר על-ידי בית המשפט מקרה שנדון בארה"ב בעניין הקשר הסיבתי שבין זריקת החיסון נגד מחלת סווין - פלו - לבין מחלה נוירולוגית הקרויה תסמונת ג'וליאן-ברה.
יצוין, כי בפסק-הדין בעניין מעיין-צבי נחלקו דעות השופטים - השופטת נאור, בדעת מיעוט, סברה כי לא הוכח קשר סיבתי - וכי יש לדחות את התביעה.
השופטת דורנר בדעת הרוב, בהסכמת השופט א. לוי, קבעה כי הוכח הקשר הסיבתי אף כי לא הוכח במחקר רפואי חד-משמעי - כי קיים קשר כזה. יחד עם זאת, הובאו מקרים שבהם נמצא קשר מסוג כזה, ואפילו הם נדירים, יש בהם כדי לבסס את הוכחת הקשר הסיבתי, וזאת, בהתווסף הנתון העובדתי לפיו מחצית מעובדי המוסך חלו בסרטן.
ראוי להוסיף, כי בפרשה האמורה הוטלה גם אחריות על מדינת ישראל - אשר לא אכפה כראוי את הוראות החוק בדבר הגנת עובדים מפני חשיפה לחומרים מזיקים - לרבות אסבסט.
בית המשפט העליון הקל, אפוא, במידה משמעותית, את נטל הראיה המוטל על נפגעים להוכחת הקשר הסיבתי והאחריות הנובעת ממנה.
בית המשפט העליון הדגיש בשורת הלכות משפטיות את החובה המוטלת על רופא (כמו גם אחות) למסור למטופל מידע אודות סיכון מהותי הטמון במתן זריקה, אולם, לא בסיכון נידח ונדיר, וזאת, כדי לא לגרום לחרדות מיותרות אצל המטופל.
חוק זכויות החולה - תשנ"ו - 1986 - הסדיר - אם כי לא באופן מקיף וממצה - את חובותיו של הרופא כלפי החולה ואת חובתו להזהירו ולמסור לו אודות הסיכונים הטמונים בטיפול שניתן לו.
פרשת החיסונים כנגד השפעת מעלה לתודעת הציבור את שאלת הסיכונים הטמונים במתן זריקות לחיסון המוני לציבור. הוכחת הקשר הסיבתי הינה מכשול קשה, אך עביר בנסיבות מסוימות, אולם, קביעת אחריות המדינה או גורמים אחרים בשל נזקי החיסון על-ידי בתי-המשפט תוכל להתממש אם יוכח כי הזריקות היו לקויות או שאוחסנו בתנאים בלתי ראויים, או כי תהליך הבדיקה והאישור היה פגום ורשלני.
דרך חלופית נוספת המצויה בחוק היא תביעה בהסתמך על חוק אחריות למוצרים פגומים - חוק זה מטיל אחריות - כמעט מוחלטת - על יצרן המוצר - קרי יצרן התרופה. אם יוכח הקשר הסיבתי - הוכחת האחריות לא תהיה, אפוא, כרוכה במכשולים משפטיים.
כל תביעה - אם יבקש ניזוק להגיש - חייבת להיות נתמכת בחוות-דעת של רופא מומחה. בלעדי חוות-הדעת - סיכויי התביעה הם קלושים ביותר.
נראה, כי אם התופעה בדבר נזקים כתוצאה מחיסון השפעת תלך ותתפשט - הפתרון לפיצוי הנפגעים טמון יהיה בתיקון החוק לביטוח נפגעי חיסון והרחבתו והחלתו גם ביחס לחיסון זה.