עד לשנים האחרונות טובת הילד המאומץ נראתה מובנת מאליו: ניתוק מוחלט בין הילד למשפחתו. גישה זו נבעה מהחשיבה הפסיכואנליטית, אשר גרסה כי על-מנת לאפשר לילד להיקלט רגשית במשפחה החדשה, יש לנתקו ניתוק מלא וקבוע ממשפחתו הביולוגית. היום אימוץ סגור כבר לא דרך המלך, וכל מקרה נבדק לגופו.
כך למשל, בצעד שעדיין נחשב חריג, לאחר ערעור על פסק הדין, בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר (יום ד', 8.11.06) אימוץ פתוח בו תוכל המשפחה הביולוגית לשמור על קשר עם הקטין שנמסר למשפחה מאמצת.
הפרשה התחילה לפני שלוש שנים. האמא, לקויה בנפשה, ניסתה להתאבד יחד עם בנה שהיה אז בן שלוש, בזמן שהייתה בהתקף פסיכוטי. האבא הוגדר כדל אישיות עם ליקוי במסוגלות ההורית. זוהי אשתו השלישית, ולזוג ילדה נוספת בת 17 שגדלה בפנימיות ועוד ילדים מצד האבא מנישואיו הקודמים אשר נלקחו לאימוץ.
לאחר סכנת חיים שעמדה בפני הקטין, הוא נמסר למשפחה אומנת לשלושה חודשים. משרד הרווחה פתח לו תיק אימוץ על-מנת למצוא לו משפחה מאמצת. בית המשפט התחבט אם טיפול תרופתי יאפשר לאמא לגדל את בנה. למרות שהאמא ביקשה סיוע וקיבלה טיפולים, המומחה שלל לחלוטין את תפקודה ואת האפשרות להבטיח שתיקח טיפול תרופתי מתמיד. אחרי שנה וחצי, בית המשפט לענייני משפחה הכריז על הילד כבר-אימוץ בטענה שההורים לא מסוגלים לדאוג לצרכיו של הקטין. מאחר ומחלקת הרווחה פועלת על-פי העיקרון שאימוץ הוא סגור, משמעו ניתוק קשר מוחלט בין הילד המאומץ לבין הוריו הביולוגים. על-ידי כך איבדו ההורים את זכותם וחובתם כלפי הילד.
עורכת הדין אנג'ליקה בן-דוד, המייצגת את האמא, הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על צמצום תוצאות אימוץ. לפי דבריה, ההורים מסכימים שהילד יימסר למשפחה אבל מבקשים דרך להקטין את הנזקים ולאפשר להם איזשהו קשר לבנם. "בית המשפט לא ניתח לעומק אפשרות של אימוץ פתוח. צריך לבדוק אם קשר עם הוריו הביולוגים עלול לפגוע בקטין", אומרת עו"ד בן-דוד.
אמת המידה המנחה את בית המשפט שעה שעליו להכריע בין אימוץ סגור לאימוץ פתוח היא זו של טובת המאומץ. השיקולים המרכיבים את טובת המאומץ הינם צרכיו של הילד, רצונו, מידת הקשר שלו עם ההורים הביולוגיים מאז הוצא מחזקתם והאם היה בקשר כדי להועיל לו.
בהתחלה, מדינת ישראל התנגדה לאימוץ הפתוח מחשש שהדבר יפגע בילד. בינתיים, עד שאין פסק דין לא ניתן לאמץ את הילד והוא שהה בפנימייה, בה התאפשר למשפחה הביולוגית לבקר אותו פעם בשבוע. מקור הקשור לפרשה מספר כי האמא עברה תהליך מאוד מרגש בו היא הפנימה שמשפחה אחרת טובה יותר עבור הילד. מבית הילדים מסרו דיווחים שאולי ההורים כן מסוגלים להיות בקשר עם הילד.
המשפט התקיים במשך חמישה חודשים. נגד אימוץ פתוח נשמעו טענות כי הקשר עם שתי המשפחות עלול לבלבל את הילד ולגרום לו למשברים. יתרה מזאת, 95% מהמשפחות המאמצות לא מסכימות לקחת את הסיכון בקשר עם המשפחה הביולוגית.
לטובת ההורים הועלו מספר טענות: הם דמות קבועה ויציבה בעולם הקטין מאז שנולד, יכולים לעזור בקשיים כחלק מתהליך המעבר למשפחה המאמצת, וגם בעתיד שמירת הקשר עם ההורים תקל על הקטין להתמודד ביום יום עם תהיות ומחשבות בקשר לזהותו ומשפחתו הטבעית. מדובר בילד שהיום כבר בן שש וככל שהילד גדול יש לו קשר הדוק יותר עם הוריו שלא ניתן לניתוק. אחותו בת ה-17 נגעה ברגשות הנוכחים כאשר הקריאה מכתב מרגש בו היא אומרת כמה חשוב לה הקשר עם אחיה.
השופטת סביונה רוטלוי פסקה כי היא רואה את טובת הקטין בכך שיהיה בקשר עם משפחתו הביולוגית. לילד נמצאה כבר משפחה מאמצת שהחלה את תהליך האימוץ מתוך ידיעה שיש אפשרות לאימוץ פתוח. לדברי עו"ד עינת סיני-שיין, המייצגת את האבא, "ההורים הגיעו להכרה כי טובת הילד לא אצלם. למרות שהם נתנו לו את ברכת הדרך, הם לא רצו לוותר על סוג של קשר בו יוכלו לראות מה איתו ולקבל אינפורמציה. ההורים המאמצים ראו שיש את ברכת הדרך ואין חשש לחבלה באימוץ".
פעם בשנה יפגשו המשפחה הביולוגית עם הילד, ובשאר ימות השנה ישמר קשר באמצעות תמונות, מכתבים ודיווחים לגבי מצבו. לדברי עו"ד בן-דוד, זהו צעד חשוב לאימוץ ובפרט לטובת הגדרות טובת הילד. "לא כל המקרים באופן גורף מתאימים לאימוץ פתוח אבל בתי משפט בהחלט צריכים לבחון בכובד ראש ובמשקל ראוי גם אפשרות של אימוץ פתוח ולאזן בין עוצמת הפגיעה הנגרמת לבגיר בן 18 שיכול לקבל מידע מתיק האימוץ, לבין בעת היותו קטין השומר על קשר עם הוריו במהלך כל השנים".
לאור העובדה שמקרי אימוץ הפתוח הם נדירים, אין עדין מספיק מחקרים אשר יעקבו אחרי ילדים באימוץ פתוח לאורך שנים, ואשר יערכו השוואות בין ילדים הנמצאים באימוץ פתוח לבין עמיתיהם הנמצאים באימוץ סגור. טובת הילד היא לא דבר מובן מאליו ובתי המשפט עושים פרשנויות בתקווה להגיע להחלטה הכי נכונה עבור הילד.