לטענת ח"כ אלי אפללו, מיוזמי החוק, פטור ממס שבח יהווה תמריץ רציני לבעלי מפעלים באזור המרכז למכור מפעלם ולהעתיקו לפריפריה, שכן, מחיר הקרקע הגבוהים במרכז הארץ בשילוב הפטור ממס שבח בגין מכירה זו, יניבו תשואה גבוהה במיוחד עבורם. שהרי המדינה לא תפסיד מהעתקת המפעל בכך שלכאורה לא תקבל מס שבח מאחר וללא התמריץ, לא יועתק המפעל לפריפריה.
מדובר בהצעה ברוכה, שכן היא למעשה מחליפה מענקים בעבודה. בדיקה מעמיקה של ההצעה מגלה, כי מדובר באמצעי נוסף להחלפת המענקים, הזיכויים, הסובסידיות והניקויים, להם זכאים תושבי הפריפריה כמקורות הכנסה, ואשר מגיעים מכיסה של המדינה, במקומות עבודה מכניסים, קרי, הקטנת הנטל המוטל על גבה של המדינה. יצירת מקומות עבודה נוספים מקטינה את מעגל המובטלים וכתוצאה מכך את מספר הזכאים למענקים, ואף מגדילה את תשלומי המס הנכנסים לקופת המדינה. כך, מצטמצם הנטל בו נושאת המדינה ואף משתחרר כסף לקידום מטרות אחרות. הרעיון הוא, כי לא רק שהתוכנית כלל אינה נסמכת על תקציב המדינה, אלא אף מגדילה את מסגרתו.
הצעה זו תואמת את המצב הסוציו אקונומי-דמוגרפי הקיים במדינתנו, על פיו, מרבית מקורות העבודה מרוכזים באזור המרכז, בעוד אזורי הפריפריה סובלים ממחסור רציני במקומות תעסוקה. לא בכדי 80% ממקבלי הבטחת הכנסה במדינת ישראל הם תושבי הפריפריה, תוצאה ישירה של מחסור בתעסוקה באזורים אלו.
אזורי הפריפריה עליהם יחול המבצע, יהיו בתחומי אזור פיתוח א' המפורטים במסגרתו של הצו לעידוד השקעות הון (קביעת התחומים של אזורי פיתוח) הקובע, כי אזור פיתוח א' הוא: תחומי רשויות מקומיות במחוזות ירושלים, הדרום, הצפון וחיפה שמתקיימים בהם רמה חברתית-כלכלית נמוכה או שיעור אבטלה שנתי ממוצע של 10% ומעלה, העיר ירושלים לגבי מפעלים עתירי טכנולוגיה וכן אזורי תעשיה בישובים ש-80% מתושביהם אינם יהודים.
החוק קובע כי רק מפעל שעיקר פעילותו יצרנית יזכה בהטבה. עם זאת, ישנה התאמה בין סוג המפעלים הזוכים לפטור, לבין סוג האוכלוסיה בפריפריה האמורה להנות ממנה. לא בכדי, ההצעה קובעת, כי אף מפעלים כגון: מרכזי סיוע לוגיסטיים למפעלי תעשיה, מפעלי תובלה ואספקת ציוד, ומוקדי שירותים במענה טלפוני, יזכו להטבה, אף שאינם עוסקים בפעילות ייצורית. הסיבה לכך היא היותם מפעלים עתירי כוח אדם, אשר ההכשרה המקצועית הנדרשת מהעובדים בהם איננה מורכבת וקל להעבירם ממקום למקום.
חלק מהמקטרגים טוענים, כי מדובר בדרך נוספת להענקת מתנות למעמד הסלתה והשמנה. אלא, שבהצעה קיים מנגנון משוכלל למניעת עסקות פיקטיביות, ויוסבר: מאחר שהתנאים המזכים בפטור הם עתידיים נקבע, כי כל עוד לא מתקיימים כל התנאים המזכים בפטור, חייב המוכר בתשלום מס. עם זאת, מנהל מס שבח רשאי לדחות את תשלום המס. אין מדובר בפטור מלא אלא בדחיית המס כל עוד המפעל ממוקם בפריפריה, בעוד הפטור המלא ניתן למי שמפעלו פעל לכל הפחות עשר שנים בפריפריה. הדחייה נועדה להבטיח העברה מהותית של כל פעילותו הכלכלית של המפעל לפריפריה, וזאת כדי למנוע ניצולה לרעה של ההטבה על-ידי שימוש במפעלים פיקטיביים שיועתקו כחלק מעסקות נדל"ן.
הצעה זו היא ניצן ראשון וחשוב בכיוון זה, אולם היא אינה חזות הכל. ברי לכל, כי צמיחה כלכלית בפריפריה היא תוצר בלעדי של השקעות והזרמות כספים ע"י יזמים ואנשי הון וממון. לפיכך, על המדינה לעשות כל שביכולה על-מנת לדחוף משקיעים אלו לאזורים ה"בעייתיים" של מדינתנו.
הקלה או פטור במס הוא כלי חשוב לשינוי חברתי, אך יש להשתמש במקביל אליו בכלים נוספים. על המדינה להשקיע בפיתוח תשתיות ולשיפור החינוך. רק כך תתאפשר העתקתם של מפעלים "איכותיים", תעשיות עתירות ידע ואפילו משיכתן של אוכלוסיות חזקות לאזורי הפריפריה, דבר אשר יוביל לשינוי אמיתי ומשמעותי במצב הסוציו-אקונומי של תושבי האזור.