לפני מספר חודשים אחזה בציבור בהלה כאשר נודע כי עשרות חולים מתו לאחר שנדבקו בבתי חולים שונים בארץ בחיידק הקלפסיאלה. עובדה ידועה היא, כי מלכתחילה בתי החולים אינם סביבה סטרילית ממחלות מעצם טיבם וטבעם. אלא שכאשר נוצרת סיטואציה חריגה ומסוכנת עוד יותר, מתעוררת השאלה כיצד תתכן התמהמהות במסירת האינפורמציה לציבור. תמיהה רבתי מתעוררת בסיטואציות בהן מסכנים בתי החולים את בריאותו של החולה, ללא יידועו, אך ורק מתוך שיקולים כלכליים, קל וחומר כאשר מדובר במקרה של עשיית שימוש חוזר בציוד רפואי חד פעמי, בניגוד להוראות יצרן.
רבים אינם יודעים, אך בתי החולים בארץ נוהגים למחזר פריטים רפואיים שנועדו לשימוש חד פעמי, לצורך עשיית שימוש חוזר בפריטים אלו, וזאת בניגוד להוראות היצרן. בלשון אחר, במקום להשתמש בפריט חדש וסטרילי לצורך ניתוח לדוגמא, מעביר בית החולים את הפריט הליך ניקוי כלשהו, באופן שלכאורה הופך אותו שוב לסטרילי. עמדת בתי החולים הינה כי מיחזור פריטים אלו נעשה לצורכי חיסכון בכסף.
אלא שלמעשה, על-פי ממצאי סקרים שהוצגו בדוח שנערך על-ידי מבקר המדינה בעניין השימוש בציוד רפואי חד פעמי ממוחזר, מתגלים הנתונים ה"מבהילים" הבאים: כ-50% מהאביזרים שעברו עיבוד חוזר וסומנו כסטריליים ומוכנים לשימוש נמצאו מזוהמים; 35%-45% מכלל האבזרים שנבדקו נמצאו לא סטריליים; בכ-50% מכלל האבזרים היו פגיעות חיצוניות; כ-50% מהאביזרים לא עמדו בדרישות המפרט. עובדות אלו עד ליום זה, וחרף הביקורת הקשה שהעביר מבקר המדינה כאמור, עוד בשנת 2005, אינן מובאות לידיעת החולה.
הסתרה של מידע אודות מיחזור ציוד רפואי חד פעמי חותרת תחת מטרות חוק זכויות החולה (וחוקים רבים אחרים מדיסיפלינות שונות), אשר רואה במטופל כמי שזכאי למידע אודות הטיפול הרפואי הניתן, קל וחומר כאשר מושפעת איכות הטיפול כתוצאה משיקולי תקציב.
לאחרונה, 14 חברי כנסת הגישו הצעת חוק לתיקון חוק זכויות החולה, בנושא "הסכמה מדעת לשימוש חוזר פעמי", על פיה יחוייבו בתי חולים לעדכן חולים על השימוש בציוד שכזה. כאמור, זו זכותנו לדעת! הנזק הרפואי, הבלתי הפיך, שיכול שימוש חוזר שכזה לגרום לחולה מסיבות שונות ומגוונות כגון- חוסר סטריליות של הציוד הממוחזר, זיהום הנגרם מחיטוי לקוי או חסר של המכשיר הרפואי, תקלה מכנית במכשיר כתוצאה מהשימוש החוזר ועוד, אסור שיפתיע אותנו לאחר מעשה, ואכן ראוי כי הדבר יקבל משנה תוקף בהסדר חקיקתי, ויפה שעה אחת קודם.
אך לדעתי אין בכך די. נוכח האמור לעיל נראה כי הפתרון של מחזור ציוד רפואי חד פעמי נחזה להיות כישלון, רפואי ותקציבי כאחד. לא זו בלבד שאינו נותן מענה הולם לבריאות החולה, אלא שגם אינו משיג את היעד של חיסכון בתקציב. נראה כי במקום להביא לחסכון בעלויות, יוצר השימוש בציוד ממוחזר דווקא גידול בעלויות, בשל העובדה כי ריבוי הפגיעות במטופלים, גוררות אחריהן תביעות ענק, אשר כתוצאה מהן תגדלנה פרמיות הביטוח, וכפועל יוצא תביא גם לעלייה במחירי הציוד הרפואי המקורי. כל זאת, בנוסף, ומבלי להתחשב בנתון שהוא החשוב מכל - בטיחות המטופל וזכאותו לטיפול הולם וזכותו לדעת.
לדידי, עסקינן בשרשרת של טעויות, אשר לאורה יש לבחון באופן יסודי את כדאיותו הכלכלית של המיחזור. ייתכן כי הנחת נתונים אמיתיים, בדוקים ומושכלים על שולחן המחוקק יביאו לחקיקה לא רק לעניין עצם יידוע החולה, שהינה לעיתים אך פתרון קוסמטי לבעיה המרכזית, אלא אף לעצם השימוש החוזר במיכשור רפואי שנועד לשימוש חד פעמי.