בבחירות 99' הובס נתניהו ע"י אהוד ברק. המנצח הגדול "הסתער" על כיכר רבין לאחר היוודע התוצאות והכריז בפני אלפי תומכיו על "שחר של יום חדש". אז נראה היה כאילו החל שינוי דרמתי בחיי המדינה. אך הדרמה האמיתית של אותו הערב התרחשה לא הרחק משם.
במלון הילטון בת"א, מול קהל קטן ושקט, עמד לעלות על הבמה ראש הממשלה שהפסיד. הדרמה היתה בשיאה ואף גדולה מהצהרת המנצח. נתניהו המובס עלה, כשלצידו אשתו ואריאל שרון. נתניהו הודיע כי הוא לוקח אחריות על ההפסד והכריז על כוונתו לפרוש מהנהגת הליכוד. הוא הכריז על שרון כיורשו. אוהדיו באולם הגיבו בהלם ובמבוכה. ראשי הליכוד לא הבינו כיצד לנהוג לאחר אירוע דרמתי כזה.
אך נתניהו דאג לנוהל מסודר של "העברת מקל" כשהכריז ששרון ימלא את מקומו עד לבחירות פנימיות. בכך מנע מצב של כאוס פנימי אצל מי שהיתה עד לפני מספר שעות מפלגת השלטון.
נתניהו נהג בקודי התנהגות שלא מוכרים בישראל: קבלת אחריות אישית על תוצאות התנהלותו ובו בזמן בניית מנגנון מסודר לניהול תקין של המפלגה. זה היה למעשה, ה"שחר של יום חדש" האמיתי בפוליטיקה הישראלית. למרות זאת, לא זכה נתניהו להערכה. היו שאמרו שהפקיר את המערכת אחרים אמרו שלא עשה זאת מתוך כוונות טהורות.
זו פעולה שגרתית בכל מדינה מתוקנת, בכל ארגון שמכבד את עצמו, ושאנו יודעים לדרוש מכל מנהיג או מנהל (רה"מ אולמרט, שר הביטחון פרץ, הרמטכ"ל חלוץ, מנכ"ל הרכבת, מנכ"ל רשות שדות התעופה ועוד). למרבה ההפתעה, ברק חיקה את נתניהו ונהג באותו אופן בדיוק לאחר שהובס ע"י שרון בבחירות 2000.
היתה תחושה כאילו נולדה נורמה חדשה. לא כמו בימי שמעון פרס ומנחם בגין ומנהיגים אחרים, שנכשלו פעם אחר פעם, נשארו ואחזו בקרנות המזבח. תחלופה זו נתנה אפשרות לקידום מנהיגות חדשה בישראל ובמפלגות השלטון.
כשהגיע נתניהו לראשות הליכוד לראשונה ב-93', הוא "פתח" את שורות המפלגה באמצעות פריימריז עם 250,000 חברים לראשות הליכוד ולרשימת הליכוד לכנסת. נתניהו הביא איתו ערכים ליברליים, דמוקרטיים ופוליטיים של פתיחת השורות וניהול מקצועי למפלגה. ושוב - לא זכה להערכה.
נתניהו חזר על כך שנית לקראת הבחירות הכללית ב-2006 כשהעביר את בחירת הח"כים מהמרכז למתפקדי הליכוד. ושוב - לא זכה להערכה.
בפריימריז לראשות הליכוד ב-2006 דרש סילבן שלום כי נתניהו יתחייב להישאר בליכוד גם אם יפסיד. נתניהו התחייב להישאר והביס את שלום. למרבה הפלא, לאחר התבוסה של נתניהו והליכוד בבחירות הכלליות, דרש אותו סילבן שלום מנתניהו להתפטר כי הפסיד - דבר מוזר לאור דרישתו מנתניהו רק מספר חודשים קודם לכן להתחייב שיישאר.
נתניהו, שהואשם כמי שהפקיר את חבריו בבחירות 99', החליט לקחת אחריות הפעם בצורה הפוכה משעשה בעבר. כיו"ר הליכוד הוא החליט להילחם ולהבריא את הליכוד ולהחזיר אותו לשלטון. צעד זה התגלה כנכון. וכמה מפתיע. גם הפעם לא זכה נתניהו להערכה.
נראה שנתניהו תמיד יזכה לביקורת. גם כשלקח אחריות על כשלונו והתפטר. גם כאשר ינהג עפ"י דרישות מבקריו ויישאר להנהיג ולשקם (בהצלחה רבה) את מפלגתו לאחר הפסד. בכל סיטואציה - נתניהו אשם.