הידיעות שפורסמו בתקשורת אודות כוונותיה של ממשלת ישראל להעביר לידי רוסיה את המתחם ההיסטורי במרכז ירושלים, הידוע כ"מגרש הרוסים", לא גרמו לזעזוע מיוחד. את הציבור הישראלי ניתן להבין: כולם כבר מזמן התרגלו לכך שאולמרט וחבורתו מצטיינים אך ורק בעסקי הנדל"ן.
אולם, הטיפול של אולמרט בנכסי דלא ניידי מונחה על-ידי שני עקרונות הפוכים לחלוטין. כאשר מדובר בנכסיו הפרטיים (בין אם זו דירתו התל אביבית ובין אם באחד מבתיו בירושלים), אולמרט מתגלה כבעלים דואג, מסור ועיקש. כזה שלא יוותר על שלו לאף אחד, ואף ישמח לשים את ידו על רכושו של אחר. ואילו כאשר מדובר בנכסי המדינה, מהמסירות והנחרצות של אולמרט לא נשאר כל זכר. ההיפך הוא הנכון, נוצר הרושם, כי ראש הממשלה וממשלתו הכושלת רק מחפשים את ההזדמנות, כדי למסור כמה שיותר מנכסי הלאום. את עזה - לחמאס, את רמת הגולן - לסוריה, את ירושלים - למחבלים מ"המשטרה הפלשתינית", וכעת גם את מגרש הרוסים - לפוטין.
לפי הפרסומים בתקשורת, הרוסים אפילו לא יצטרכו לשלם, כדי לזכות במגרש הרוסים - הם יקבלו את הנכסים יקרי הערך בחינם, והכספים למימון העברתם של המשרדים הממשלתיים מהבניינים האלה ישולמו על-ידי אברמוביץ' וגיאדמק, האוליגרכים היהודים מתומכי פוטין.
אין כל מחלוקת ביחס למעמד המשפטי של מגרש הרוסים, וגם הרוסים מודים בכך. חלקו הגדול של מתחם זה והבניינים שהוקמו עליו נרכש על-ידי ישראל מממשלת ברית המועצות בכסף מלא לפני יותר מארבעים שנה ושייך למדינת ישראל בדין ובזכות. כן-כן, אז ממשלת ישראל היתה שמחה לשלם כל סכום, כדי לגאול את האדמות במרכז ירושלים ולהביאן לבעלות ישראלית. אולמרט מן הסתם חש שמחה דומה רק כאשר מדובר באחד מנכסיו הפרטיים...
לממשלת רוסיה אין טיעונים טובים גם ביחס לחלקים הנותרים של מגרש הרוסים, שלא נכללו בעסקה עם ברית המועצות בשנות השישים. יורשי הבעלים של אותם החלקים אינם ידועים, ולכן נכסים אלה מנוהלים על-ידי האפוטרופוס על נכסי הנפקדים שליד משרד המשפטים. המדינה הרוסית אינה היורשת החוקית של הבעלים הקודמים.
בהיעדר נימוקים משפטיים, זיהו הרוסים את חולשתו של מי שעומד היום בראש ממשלת ישראל והחלו להפעיל עליו לחץ מדיני. וכמו במקרים רבים אחרים אולמרט לא עמד בלחץ והתקפל תוך הזנחה גמורה של האינטרס הישראלי בסוגייה. אף נציג של ממשלתו אפילו לא טרח לנסות ולהסביר מדוע בעצם אנו צריכים למסור נכסים חשובים בליבה של בירתנו למדינה אחרת. מדוע מדינות אחרות, אשר משתרעות על פני מאות אלפים ומיליונים של קמ"ר, אינן ששות לחלק את שטחיהם במתנה לאחרים, ואילו ישראל הקטנטנה עוסקת בכך בעקשנות חולנית ממש, זאת ללא כל תכלית ובלי תמורה?
מעניין לא פחות, אלו מעלות בדיוק זיכו את רוסיה במתנה כה נדיבה מצדנו. הרוסים, כידוע, שולחים לאזורנו "מתנות" מסוג אחר לגמרי - באופן עקבי הם מספקים לאירן, סוריה וחיזבאללה טילים וציוד צבאי אחר. רק לא מזמן הודיעו הרוסים על כוונתם לספק למשטרה הפלשתינית 24 שיריוניות. ללא תשלום, במתנה, בחינם. כלומר, לכנופיות הפלשתיניות זה לא יעלה אפילו שקל. לנו לעומת זאת המתנה הרוסית הנדיבה עוד תעלה ביוקר. למשל, כאשר במעצר המבוקשים הבא, כוחותינו ייתקלו לא רק באש מנשק קל, אלא באותן שיריוניות.
אין ספק, כי בהשוואה למעשים האחרים של ממשלת אולמרט ולתוכניותיה הרות האסון (כגון שיחרור המחבלים וחתירה לחלוקת ירושלים) יכול הסיפור של מגרש הרוסים להיראות כאפיזודה קטנה, מעין גחמה פרטית ומכוערת של ראש ממשלה נטול גבולות ומעצורים. אולם, זהו תסמין ברור של היעדר חשיבה ממלכתית אצל מי שעומד היום ליד הגה השלטון. ואולי זהו גם צלצול אזהרה אחרון, שמתריע על הסכנה המוחשית שבהמשך הישארותו בשלטון.