שר הביטחון אהוד ברק החליט השבוע לגייס בחורי ישיבות חרדים הלומדים ב-64 ישיבות חדשות שאינן מוכרות. צווי הגיוס שנשלחו לתלמידי הישיבות הפתיעו את כולם וגרמו לתסיסה גדולה בקרבם.
נושא גיוס בחורי הישיבות לצה"ל תמיד מעורר בחברה הישראלית תגובות נרעשות ורגשיות כי הוא חושף פצע פתוח שטרם נתנו עליו את הדעת. המחלוקות בסוגייה זו הן גדולות, אולי הגדולות ביותר ובודאי הרגישות ביותר, וטומנות בחובם פערים חברתיים, אידיאולוגיים ופוליטיים רבים.
מצד אחד החילוניים והדתיים שמתגייסים לצה"ל מוכנים לסכן את חייהם, והם מרגישים "פראיירים" שכל הנטל נופל עליהם. מצד שני, בחורי הישיבות, אלו שתורתם אומנותם, מרגישים שבאמצעות לימוד התורה הם שומרים על קיומו של עם ישראל, שהרי ללא התורה אין ייחוד תרבותי או רוחני לעם ישראל והוא ייטמע בין כלל האומות. החרדים מאמינים שלימוד התורה הוא בעל ערך לא פחות מהגנה פיזית על גבולות המדינה, שהרי גם ללא מדינה יש קיום לעם היהודי אבל ללא תורה לא יהיה לו קיום.
ובנוסף לפער העצום בין השקפות העולם השונות, ישנו הפער העצום לא פחות באורחות החיים, ומוכרחים לקחת גם אותו בחשבון. האם אהוד ברק, או הצבא, באמת חושבים שניתן לגייס את הבחורים החרדים ללא קיומה של תשתית שתאפשר להם לשמור על אורחות חייהם בתוך המסגרת הצבאית ותעזור להם להשתלב במציאות הרחוקה מרחק רב מזו המוכרת להם? האם הנח"ל החרדי, אותה מסגרת שאמורה להתאים לבחורים הללו, אכן מתאימה לבחורים חרדים מהשורה או רק לאלה שנמצאים בשוליים וקרובים לקו התפר עם החברה הלא-חרדית?
כיוון שלא נעשה כל דיון ובירור מול המיגזר החרדי בסוגיות אלה, הרי יש תחושה שהמהלך של ברק נועד לעשות רעש יותר מלגייס בפועל את בחורי הישיבות. ואם כך, לא ברור מה התועלת שתצמח מצעד פרובוקטיבי זה אבל, לעומת זאת, מאד ברור מהו הנזק שהוא מביא איתו למירקם החברתי השברירי שלנו.
לו שר הביטחון היה מתכוון ברצינות לשינוי בסטאטוס-קוו הקיים, הוא היה פותח בתהליך של דיאלוג עם נציגי המיגזר החרדי, בו היו מתבררים הצרכים של שני הצדדים והדרכים להגיע להסכמות שכל אחד מהצדדים יכול לחיות איתם בשלום. ההתנהלות החד-צדדית והכוחנית של שר הביטחון, לא תביא לגיוסם של בחורי הישיבות אלא רק לעליהום מתלהם ולהעמקת הניכור בין ציבורים שונים בחברה הישראלית.
אני מאד מקוה שהאזרח הפשוט מבין שדרכו של ברק אינה הדרך הנכונה להתנהל ביחד מול איומים מבית ומחוץ, ולא ייגרר לפופוליטיקה הרדודה שברק מנסה לגרור אותנו אליה. לנו, בצו פיוס, ברור שהדרך היחידה להתנהל בתוך קונפליקט היא באמצעות ההידברות, ורק בדרך זו נוכל לשמור על חברה מתוקנת. כאזרחים החרדים לגורל המדינה, עלינו להשמיע את הקול המתון והשפוי ולא לתת את ידנו להשתלטות של הקולות הקיצוניים על השיח הציבורי.