בדרך-כלל חולים עם רטינופתיה סוכרתית מופנים לצילום קרקעיות העיניים אשר במהלכו מוזרק חומר לווריד (Fleurescin) ומייד לאחר-מכן מבוצעת סדרה של צילומי קרקעית העין. על סמך כמות החומר אשר דולף מכלי הדם הפגועים של הרשתית, ניתן להתרשם מחומרת המחלה. יצוין, כי צילומים אלה אינם נטולי סיכונים ועל כן, מבוצעים רק כאשר הרופא מחליט כי יש הכרח לכך.
כאשר מתגלים סימני רטינופטיה וקיימת פגיעה בכלי הדם ברשתית, יש מקום לטיפול לייזר. הטיפול מיועד לסייע לספיגת הבצקת והישנותה במקולה ובאזורים המרכזיים של הרשתית. הטיפול בלייזר מבוצע לאחר הרחבת אישונים ובהרדמה מקומית באמצעות טיפות עיניים.
במקרים מסוימים של בצקת כרונית במקולה, ניתן גם לשקול הזרקת סטרואידים או חומרים אחרים שמסייעים לספיגת הבצקת לחלל הזגוגית. בשלבים של הופעה של דימום בזגוגית או הפרדות הרשתית יש התוויה רפואית להתערבות כירורגית לשם ניקוז הדם מחלל הזגוגית או תיקון של הפרדות הרשתית.
יצוין, כי למחלת הסוכרת השלכות נוספות על העיניים: היא מאיצה תהליך של קטרקט שמאופיין בעכירות עדשת העין, עלולה לגרום לגלאוקומה על-רקע היווצרות של כלי דם חדשים בקשתית העין ולבצקת כרונית במקולה אשר עלולה להביא לידי התפתחות של חור מקולרי עם פגיעה קשה בחדות הראיה.
לסיכום, לחולים במחלת הסוכרת מומלץ בנוסף לטיפול קפדני בסוכרת להיות במעקב צמוד של רופא עיניים. איזון קפדני של רמות הסוכר בדם וטיפול בגורמי הסיכון האחרים שהוזכרו, מפחיתים את הסיכון לפגיעה בעיניים ובראיה.