ד"ר דנה נולד בטהרן למשפחה מוסלמית–שיעית וגדל במסלול שהיה הופכו לחכם דת, אייתוללה (בפרסית: דברי אללה). היום נראה שאפילו גופו כבר מרגיש יהודי: לאחר דלקת חריפה ברגלו, אמרו לו רופאי בית החולים הדסה כי המחלה ממנה הוא סובל אופיינית לבעלי דם יהודי. בעקבות זאת, סבור דנה כי סבתו הייתה יהודייה, שנאלצה להסתיר את דתה באירן. מנגד, אותה סבתא היא זו שגידלה אותו להיות אייתוללה מוסלמי בארצו, במסלול לימודים מואץ.
ד"ר דנה סיים ב–1975 לימודים באוניברסיטת טהרן והתמחה כעורך דין, בעיקר בתחום הפלילי. קודם לכן עוד הספיק להיות אלוף היאבקות מקומי בבית ספרו, ובשנת 1973 ייצג את הסטודנטים של אירן באולימפיאדת מוסקבה. בשל החובה בשירות צבאי, הוא שירת שנתיים בצבא אירן והיה לצלף, ומפקד על חיילים. בזכות הצטיינותו בלימודי המשפטים, הוכר בהזדמנויות טקסיות שונות לשליט אירן דאז, השאה הפהלווי, ולאשתו פארה. באותם ימים, לפני ההפיכה החומייניסטית (שאירעה בשנת 1979), נחשבה אירן מקורבת למערב ואף קיימה יחסים דיפלומטיים ומסחריים מגוונים עם ישראל.
ב–1977 נסע דנה להשלים תואר שני בצרפת שם פגש פעמים נוספות באשת השאה, וזו החלה לראות בו יועץ משפטי אישי והקשר המקצועי בין השניים התהדק. גם הוא קיבל בחשש רב את המהפכה האיסלאמית של חומייני שהתרחשה שנתיים לאחר שהגיע לצרפת.
"הייתי היחיד מבין הסטודנטים האירניים שהיו בצרפת, ואמרתי להם שהמצב יחמיר. עוד קודם לכן, כשעבדתי כעורך דין בבתי המשפט בטהרן, חשבתי לעצמי איך ייתכן שעל עבירה פלילית מסוימת אצלנו יש עונש מוות, ובמדינה השכנה שמעבר לנהר, כמו ארמניה ואזרבייג'אן, העונש הוא אחר. ידעתי שמהפכה איסלאמית שתעבור על אירן לא תהיה טובה ותפגע בזכויות הפרט ובקשר עם ישראל, הקרובה לאירן מבחינת העבר הדתי המשותף. עובדה, שמאז המהפכה אירן רק שקעה. הבנתי שאם יש כל כך הרבה זרמי דת, גם באיסלאם, כמו השיעה, הסונה ועוד, אז האנשים יוצרים את האלוהים, ולא להפך".
באותה עת הפך ד"ר דנה לאתיאיסט. הוא חזר לאירן והמשיך לעבוד כמה שנים כעורך דין. בין היתר נאלץ לשחד שופט, על-מנת להציל מעונש מוות את מרשתו, כלפיה נטען כי שכבה עם גבר שאינו בעלה. "ממצב של תלמיד קוראן מגיל חמש, התחלתי לשאול שאלות הנוגעות לחופש הבחירה, ההכרח בקידוש טקסט דתי מיושן, והיחס בינו ובין המדינה", הוא מספר. "כמו שמרתין לותר קינג כונן בזמנו זרם נוצרי חדש, הבנתי שאין סיבה שהטקסט לא יפורש באופן מודרני".
וזה לא ממש קורה.
"למרבה הצער, מה שמאחד כיום את 54 האומות הערביות החברות באו"ם אינו דת משותפת, אלא הטרור. סביבו המדינות הללו מאוחדות, כאשר בפועל השוני ביניהן רב מהדמיון. האיסלאם נותן זהות משותפת והוא חיובי, אבל בתרגום שלו למדינת לאום יש קושי".
האם אתה מציע להעתיק לאירן את שיטת בתי הדין הרבניים, לפיה המשפט הדתי חולש על חלק מתחומי החיים, או שתינתן בחירה אם להחיל את הדין הדתי?
"באירן צריך קודם לכל לעשות חוקה של המשפט. צריך להסתכל על החברה, ולהתאים את החוק והמשפט אליהם, אל הצרכים שלהם ואל האינטרסים שלהם, ולא להפך. חוקי הדת השיעיים הם לא דמוקרטיים לחלוטין, ומי שטוען אחרת - משקר. להערכתי, הפתרון לא טמון בהפרדת הדת מהמדינה, אלא במתן לגיטימציה לפרשנות לותריינית של איסלאם מודרני".