מאז נבחר ברק אובמה לנשיא ארה"ב, אמצעי תקשורת מרבים לעסוק בשאלות כגון "מתי יהיה אצלנו ראש ממשלה אתיופי?" או "מתי אצלנו המפסיד בבחירות יפרגן למנצח?"
דיון ציבורי זה מתעלם מעניין רב חשיבות שכדאי להאיר: בארה"ב הבחירות הן תמיד אישיות. האזרח האמריקני בוחר באדם, שהוא חבר מפלגה או מועמד עצמאי, ואינו בוחר במפלגה. יתרה מזאת, התהליך של הכשרת מועמד לחיים הפוליטיים ברמה הלאומית אינו מתחיל בבחירות לגוף פדרלי כמו בית הנבחרים או הסנאט. את צעדיו הראשונים בפוליטיקה עושה המועמד באזור מגוריו. הוא מעמיד עצמו לבחירה כנציג של מחוז בית הספר (school district) או של העירייה, או של המחוז (county), או כנציג האזור בבית הנבחרים של המדינה (state). כניסה לפוליטיקה נקנית ביכולת לשכנע את הבוחרים המתגוררים באזור מגורייך ומכירים אותך, בכושר להפעיל אותם ולהיבחר. כך, תהליך זה מביא למפלגות אנשים שיודעים לשכנע ברעיונותיהם, באישיותם וביכולותיהם.
אצלנו, לעומת זאת, כרטיס הכניסה לפוליטיקה נקנה ביכולת ה"מאכערית", יכולת שמצריכה תכונות שונות בתכלית, ואין צורך לפרט.
אין שִׁריוּן כי אין רשימה
בבחירות לכנסת הראשונה ידעה המנהיגות שהשיטה האזורית עדיפה, אך מכיוון שהזמן היה קצר מכדי לארגן בחירות בשיטה הזאת, נקבע כי בפעם האחת הזו ייערכו הבחירות על-פי רשימות, ואילו בבחירות שלאחר מכן תשונה השיטה לשיטה האזורית האישית. כידוע, הזמני הוא לעתים הדבר קבוע, והתוצאה היא שיטת הרשימות הנוכחית. כלל מוכר בתורת הארגון הוא "הראה לי איך אתה אומד אותי, ואומר לך איך אתנהג". שיטת הרשימות מזמינה עסקנות, ועסקנות מרתיעה אנשים טובים מלהיכנס לפוליטיקה. כך קיבלנו עסקנות במקום מנהיגות ושירות לעם, ועוד חוליים המאפיינים את המערכת השלטונית שלנו.
מי שרוצה לדמיין בחירות ללא רשימות מפלגתיות, כדאי שיזכור: באין רשימה, אין חשיבות למיקום המועמד ברשימה ואין שִׁריון, כי פשוט אין רשימה. אתה רוצה להיות חבר כנסת? תשכנע את השכנים שלך להצביע בעדך. מפלגה ירדה מגדולתה ורוצה להתרענן? עליה למצוא 61 אנשים אשר יסכימו להזדהות איתה ואשר גם ישכנעו את האזרחים באזור מגוריהם להצביע בעדה. אתה רוצה להיות ראש ממשלה? קודם תצליח להיבחר באזור מגוריך. מהו שיעורם של חברי הכנסת והשרים שלנו, בעבר ובהווה, שהיו מגיעים לכנסת אילו נדרשו קודם לכן להיבחר בבחירות אישיות באזור מגוריהם? שאלה טובה. יש משמעות לעובדה שבבחירות האחרונות לרשויות המקומיות, המפלגות הארציות הורגשו אך בקושי, אם בכלל.
כיום תובעים כמה גופים והתארגנויות של אזרחים לשנות את שיטת הבחירות. הם רוצים בכנסת נציג אזורי, שיהיה לו משרד באזור ושניתן יהיה להיפגש ולשוחח עמו מבלי שעסקן מפלגתי יחצוץ בינו לבין אזרחיו. מאמצים אלה הם לעת עתה בחיתוליהם בלבד.
הצורך להחליף סוף סוף את שיטת הרשימות הנהוגה אצלנו בשיטה האישית והאזורית - שתזרים לפוליטיקה דם חדש ואנשים מסוג אחר - מעולם לא היה דוחק יותר, ובחירתו של אובמה בארה"ב היא אולי הזדמנות נאותה להזכיר זאת.