אסי דיין תרם כמה דברים יפים לתרבות הישראלית (גבעת חלפון), על זה אין ויכוח; אבל אחרי שנים של הטפות בנושא המוסר היהודי ישראלי והאשמת החברה הישראלית בכלל וחיילי צה"ל בפרט באי מוסריות (החיים ע"פ אגפא), הורשע אסי דיין בהכאת חברתו לחיים ובאיום לרצוח אותה. ודווקא עכשיו, אחרי שנחשף כי המוסר שלו כולל הכאת נשים וניסיון לרצוח אותן, בחרו חברי ה"אקדמיה" (איפה הם למדו ומתי?) להעניק לו את פרס אופיר על מפעל חיים. וזה ללא יכולת של הציבור, אשר על חשבונו מוענק הפרס, למחות או להביע עמדה בנדון.
האם החברה הישראלית מסכימה להעניק את הפרס למכה נשים? הרי זה אבסורד. הדבר דומה למתן פרס לנשיא לשעבר משה קצב, שלעומת דיין, לא הורשע. דבר כזה לא היה קורה גם ביקום מקביל, שהרי רק בגלל הטענות נגדו צלבה אותו אותה ברנז'ה, דרשה וקיבלה את שלילת זכויותיו, ביזתה ורמסה אותו ואת בני משפחתו במזיד.
כך גם התייחסות התקשורתית לדודו טופז לא הייתה שונה, וזה בגלל שזה תקף לא נשים פשוטות "מהעם" אלא אנשים מאותו מעמד אצולה ברנז'אי השולט כיום במדינה. אך משום מה, במקרה אסי דיין ההתייחסות הייתה שונה וסלחנית, ובמקום להקיא את הפושע המורשע מתוכה היא בחרה להעניק לו פרס.
גם ארגוני הנשים מילאו את פיהם מים למרות המסר המעודד לאלימות נגד נשים שהדבר מעביר, ולא טרחו לצאת נגד המהלך, השם את גופן וחייהן של נשים כהפקר לאסי דיין ודומיו, וזה רק בגלל שיוכו של דיין לשמאל הקיצוני בדיוק כמותן.
אל להם לברנז'ה התקשורתית או לארגוני הנשים להלין על "אוי איזו חברה אלימה הפכנו להיות" או "אוי הנוער שלנו אלים" וכו', אחרי שבטקס המרכזי שלהם הם מעבירים מסר האומר שאלימות פיזית כנגד חסרי ישע היא דבר נסלח ואפילו עושים כבוד מלכים לנוקטים בזו. ואולי הענקת הפרס היא המשך ישיר לקו המחשבה של הברנז'ה העיתונאית, אשר דורשת מידי יום לתת פרסים שונים ומשונים לטרוריסטים בחמס ובפת"ח ושוב מעבירה מסר על כך שהאלימות משתלמת והופכת את החברה ההישראלית לאלימה יותר ויותר.
ודווקא בערב יום הכיפורים - יום של חשבון נפש אישי ולאומי, בוחרים אנשי האקדמיה להתעלם מכל מוסר והגיון, ולהעניק פרס לאדם שהורשע באלימות נגד נשים וזאת רק בגלל שהוא שייך לקליקה הנכונה ויש לו את הדעות (שמאלניות קיצוניות) ה"הנכונות".