"yes we can" זעק
ברק אובמה וחזר שוב ושוב על המשפט הנבוב. "נשנה, נוביל וננהיג פוליטיקה אחרת" זעקה והבטיחה ה"מנהיגה" ציפורה לבני לבוחריה ולציבור הרחב.
ובכן, גבירותיי ורבותיי, לא שינוי עולמי, לא שינוי ארצי, לא פוליטיקה אחרת ולא נעליים. כאשר נכבות המצלמות ועוזבים יועצי התדמית, הספינולוגים והקמפיינרים, אנחנו נשארים למרבה הצער עם הדמויות האמיתיות, שברוב המקרים מתגלות כצל אפור של התדמית שניסו למכור לנו.
שגיאה אחר שגיאה בהתלהבות הילדותית שלו טס אובמה עד מצרים בכדי להתרפס בפני העולם המוסלמי, ניסה לעשות אנלוגיה ולהשוות בצורה אווילית בין "סבלם" של הפלשתינים לבין הסבל של היהודים בשואה, שכביכול רק בעקבות השואה, כ"פיצוי", הוקמה מדינת ישראל. הוא שכח לציין את הקשר האמיתי שיש בין העם היהודי לחבל ארץ זה - קשר שיסודו עוד מימי הנביאים והתנ"ך. אני כבר לא מדבר על דברי ההבל שלו בדבר התרומה שהאיסלאם תרם ותורם לאנושות (לכל השדים והרוחות, מה בדיוק תרם האיסלאם לאנושות מלבד קנאות דתית, הרג ורציחות?!).
אובמה הטירון נסע לסעודיה והשתחווה לפני המלך הסעודי הידוע ב"חופש" שהוא מקדם במדינתו ובזכויות האדם שהוא מעניק לאזרחים שלו. במנטליות ובמנהגי האזור, הערבים פירשו זאת (ורק כך הם יכלו לפרש זאת) כחולשה של נשיא טירון רופס ומתרפס, שאין לו ולו מושג קלוש במנטליות ובמנהגי האזור.
אובמה, שגדל והתחנך ברוח השמאל הקיצוני ה"ליברלי" ושמוריו הרוחניים היו הכומר האנטישמי ג'רמיה רייט, לואיס פאראחן וה"ליברל" הידוע אדוארד סעיד, לא הכיר ולא מכיר צורת התנהלות אחרת. הוא אינו מודע לשגיאות הגורליות שהוא עושה, לגודלן ולחומרתן, בין אם אלו שגיאות מול העולם הערבי ככלל ובין אם זה נוגע להתרפסות שלו מול אירן וקוריאה הצפונית בפרט.
הנשיא האמריקני הטירון מתגלה אכן כטירון, ולבושתה של אמריקה, "העולם הנאור" מתחיל לחוש בכך. החל מהתגברות החוצפה של רוסיה וסין כלפי הנשיא הרכרוכי וחוסר רצון לשתף פעולה עימו, דרך הזלזול שהוא סופג ממדינות אירופה, ועד להתרסה הבוטה של אירן וקוריאה הצפונית. בנוסף לכך, הנשיא הזה העז ומעז להחציף פנים מול ישראל בצורה שלא זכורה כבר הרבה זמן. הוא מזלזל במדינת ישראל ובראש ממשלתה, ואת זאת הוא עושה על-ידי שיגור תמונות לעיתונות, בו הוא נראה משוחח עם נתניהו כאשר רגליו על השולחן - בבחינת מראה לו מי כאן הבוס ומראה ל"שפוט" נתניהו את סוליות נעליו... "מחווה" זו גמרה סופית את שאריות האהדה שעוד היו כלפיו מהציבור בישראל (אינני כולל בהם את התקשורת הישראלית שהייתה ונשארה העבד הנרצע של אובמה ללא תלות במעשיו).
בממשל אובמה התבצעו מינויים של אישים חסרי כישרון וניסיון - אישים כ
הילרי קלינטון וג'ו ביידן. בנוסף לכך, מה שמחמיר את מצבו מאוד, הוא העובדה שגם יועציו הקרובים הם יועצי אחיתופל. אישים כ
רם עמנואל ואקסלרוד המשמשים בנוסף לחוסר ניסיונם וכשרונם, גם כיהודי חצר.
אובמה אינו מתבייש בייחוס המשפחתי שלו, בקרבתו ובקשר שיש לו לאיסלאם, וגם לא מסתיר זאת במדיניותו חובבת האיסלאם והמוסלמים. לעומתו, יהודי החצר עמנואל ואקסלרוד (כמו גם השגרירים אינדיק וקרצר, ולפניהם גם הנרי קיסנג'ר) עושים הכל בכדי לטשטש את יהדותם ולהראות כי הם (היהודים) יותר נגד ישראל מאשר האנטישמים הגדולים, וזאת בכדי שחלילה לא יחשבו כי הם נאמנים רחמנא לצלן למדינת ישראל יותר מאשר לארה"ב.
לבני והניקיון ציפורה לבני היא אכן עוף מוזר, אך לא מוזר מדי, היא נכנסה לנעליים הגדולות עליה בכמה מידות, אך היא מסרבת להכיר ולהודות בכך. את חוסר המנהיגות שלה, האחריות לכישלון במלחמת לבנון השנייה והחלטת 1701 האומללה, הכישלון בהרכבת הממשלה וכשלונה כיו"ר אופוזיציה, היא מתרצת בסיסמה החלולה "פוליטיקה אחרת". אך בפועל, אנו רואים ש"הגולם התעלה על רבו" ומה שהיה בתקופת שרון ואולמרט, הוא כאין וכאפס לעומת מה שקורה במפלגת קדימה כיום, וכל זאת בפרהסיה ולעיני הכתבים והמצלמות.
נוכח האירועים הללו אני נזכר בדבריו לפני הבחירות של העיתונאי
ארי שביט. שביט טען אז, כי אנשים בסביבתה של לבני אמרו לו כי הם מודאגים מההתנהלות של לבני, זאת היות שלבני "חסרת כושר מנהיגות אמיתי ולא מסוגלת לנהל את עצמה ולקבל החלטות קשות במצבי לחץ". אני גם זוכר איך הותקף והושמץ שביט מכל הכיוונים על-ידי "אבירי החופש" וזאת משום שהעז לומר כי "המלכה והמנהיגה לבני - עירומה". והנה מסתבר, כי בדיעבד אכן צדק שביט, ולבני באמת ובתמים חסרת כושר מנהיגות. לא כריזמטית. לא יודעת לקבל החלטות נכונות, ובקיצור - "לא מספקת את הסחורה".
שערו בנפשכם מה היה קורה אילו במקום לבני היה תוקף כך שביט את נתניהו... איזה פסטיבל תקשורתי מתוזמן היה מתחולל כאן, ואיזה דיונים פומפוזיים היו מקיימים בתוכניות האקטואליה השונות בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונים. אך מה לעשות ששביט העז לתקוף את לבני יקירת הברנז'ה והתקשורת...
לכן, במקום לבדוק עניינית את טענותיו של העיתונאי שביט, הוא הפך להיות המותקף והמושמץ (מזכיר את פרשת גזר הדין של השופט סולברג נגד אילנה דיין - גם שם, במקום להתמודד עניינית עם הטענות, אצו וקפצו להם כל המי ומי, "מייצגי העדר", וכמיטב המסורת הבולשביקית החלו תוקפים את סולברג "אויב העם" על כך ש"העז" לתקוף את אילנה דיין "הטהורה, הזכה והכה-נקייה"). הם רק שכחו את כל הזיופים שהיו בפריימריז של קדימה, מפלגת ה"פוליטיקה האחרת". הם שכחו את המסע החד-צדדי שניהלו כל אמצעי התקשורת למען לבני ונגד
שאול מופז, בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים". ולא חשוב שלבני ריקה מתוכן וחלולה, חסרת אופי וכישורים לתפקיד - כל זה הרי לא חשוב כלל. המטרה שהנחתה את התקשורת הייתה חשובה מהכל - "רק לא ביבי".
סיכום ביניים בסיכומו של דבר קיבלנו שני חתולים בשק, אשר מצאו את עצמם על כסא ותפקיד הגדול עליהם בכמה מידות וממדים. הרי אובמה לא היה נבחר אילולא הייתה שנאה כה רבה כלפי הנשיא בוש והמפלגה הרפובליקנית (בין השאר בעקבות ההסתבכות של המלחמה בעירק - וכידוע, נשיא אמריקני המסתבך במלחמה עם הרבה קורבנות בד"כ מפסיד את הבחירות). ולבני הרי לא הייתה חולמת להיות מועמדת לראשות הממשלה אילולא נאלץ אולמרט להתפטר עקב שחיתויותיו הרבות (כמו שגם אולמרט בזמנו מונה למספר 2 על-ידי שרון המושחת בבחינת מושחת מסייע למושחת, וזאת למרות שלא נבחר למקום זה על-ידי מרכז הליכוד אלא רחוק מכך). לכן עלינו לברך על כך שלפחות לא קיבלנו את לבני כראש ממשלה, אחרת הצירוף, האמנם פתטי, לבני-אובמה, היה הופך מהר מאוד לסיוט של כל ישראלי.
ובכל זאת, יש הבדל קטן בין לבני לחוסיין אובמה - הבדל קטן, לא משמעותי ולא קריטי, אך בכל זאת בולט לעין ונשמע לאוזן - לאובמה, למרות חוסר ניסיונו, תמימותו הרבה ומגרעותיו האישיותיות, יש כושר רטורי מצוין שקצת מחפה על חסרונותיו הרבים. ללבני, אין אפילו את זה... כמה נפלא...