הצבעת ימין - קיבלת שמאל

מדוע ממשיכים הפוליטיקאים מהימין לתת גיבוי לרשות השידור ה"ממלכתית", אשר במסגרת היותה "ממלכתית" ובמסגרת כספי האגרה שהיא גובה מהציבור, ממשיכה לזלזל באותו הציבור ונותנת במה רק למגישים מהשמאל, המייצגים רק את האג'נדה השמאלנית? מדוע ממשיכים הפוליטיקאים מהימין לתת גיבוי לתחנה כגלי צה"ל? תחנה המתוקצבת מכספי ציבור, האמורה להיות תחנה צבאית המייצגת את החיילים, אך בפועל הפכה להיות לתחנה המייצגת את השמאל הקיצוני ובכך מועלת בתפקידה ובמטרתה. במקום ליצור אלטרנטיבה בדמות רשת פוקס האמריקנית, הפוליטיקאים מהימין ממשיכים לשתף פעולה עם התקשורת השמאלנית, מנסים להתנחמד כלפיה, וזאת בתקווה נואשת כי כך ישתפר מעמדם בעיני קברניטי התקשורת, ששמו עצמם להיות הממונים על "הטעם הנכון". בנימין נתניהו מגנה את דבריו של משה (בוגי) יעלון על ה"וירוסים משלום עכשיו"; טוען כי דברי אביגדור ליברמן נגד הטורקים "לא מייצגים את דעתו" - וכל זאת לא משום שנתניהו הזדעזע מכך - אלא בגלל שהתקשורת השמאלנית והחד-צדדית מזועזעת מכך! מאידך-גיסא, נתניהו לא מגנה את דבריו של אהוד ברק על המתנחלים המשולים ל"גרורות סרטניות", וזאת כיוון שהתקשורת לא דורשת זאת ממנו! כאשר רבנים הוציאו פסק הלכה האוסר על מכירה והשכרה של דירות לערבים, נתניהו גינה זאת כיוון שהתקשורת דרשה! מצד שני, נתניהו לא מגנה את החוק הגזעני של הרשות הפלשתינית, המיושם גם על-ידי ערביי ישראל על כך ש"כל המוכר את ביתו ליהודים דינו מיתה", וזאת כיוון ששוב, התקשורת לא דרשה זאת ממנו! התקשורת, שאינה נושאת בשום אחריות על התוצאות העגומות שנבעו ממחדלי העבר שלה, הכוללות את האיתרוג העיוור של "הסכמי אוסלו", האיתרוג העיוור של הבריחה מלבנון והאיתרוג העיוור של הגירוש מגוש קטיף - ממשיכה ללחוץ ביתר-שאת על ממשלת הימין, כדי שזו תאמץ את "התוכנית המדינית" של התקשורת, שלמרות התוצאות העגומות שהביאה ולמרות חוסר האמון שקיבלה מהציבור, הפכה מבחינת התקשורת למעין תוכנית "משיחיזם עכשווי". לתקשורת לא מפריעה העובדה כי נבחרי ימין מפרים את הבטחותיהם לציבור שבחר בהם; לא מפריעה לתקשורת העובדה כי נבחרי הימין מועלים במצע הבחירות אותו הציגו לבוחרים; לא הפריעה לתקשורת העובדה המדאיגה כי אריאל שרון רימה את בוחריו, ציפצף על משאל מתפקדי הליכוד, ובדרך דורסנית ולא דמוקרטית גנב מנדטים והקים את המפלגה המושחתת קדימה! כל עוד ילך בדרך השמאל, "הנאורים והליברלים" מהתקשורת יסלחו ל"מנהיג הימין" על כל השאר.

בכל מדינה דמוקרטית ומתוקנת מתחלפים הרכבי האליטות לאחר שמתחלפת מפלגת השלטון, וזאת על-מנת שמפלגת השלטון תוכל לבצע את מדיניותה ללא ניגודי אינטרסים מצד אותם אנשים המזוהים עם השלטון הקודם. בארה"ב הדמוקרטית מתחלפים הרכבי השופטים בהתאם לאופי המפלגה שנבחרה - זהו מהלך מתבקש ומובן מאליו מבחינת השופטים עצמם. באירופה ישנם כלי תקשורת המזוהים עם השמאל הליברלי ומנגד, כלי תקשורת המזוהים עם המפלגות השמרניות. הוא הדין בכל הנוגע לאקדמיה במדינות אירופה ובארה"ב - יש קשת דעות רחבה המקבלת ביטוי ללא צנזורה וסתימת פיות. התופעה הפשוטה והמתבקשת הזו לא מתקיימת במדינת ישראל! כך קורה מצב בו ממשלת ימין שנבחרה, המבקשת לבצע מדיניות על פיה נבחרה - לא מסוגלת לבצע זאת עקב הלחצים הרבים הבאים מכיוון אותם מוקדי הכוח. למה הדבר דומה? כאשר נבחר מנכ"ל לעמוד בראש חברה ולנהל אותה, ומולו מתאגדת קבוצת עובדים שלא נבחרו, הדורשת להכתיב למנכ"ל את מדיניות החברה על-פי המודל של המנכ"ל הקודם, אותו מנכ"ל שלא נבחר. הייתכן מצב כזה? היוכל אותו מנכ"ל לתפקד? למרבה הצער, מצב אבסורדי זה לא תוקן במדינת ישראל. במדינת ישראל מתנהל השלטון כמו בחברה הסתדרותית מסואבת ומושחתת של מפא"י, כאשר בפועל ועד העובדים (אקדמיה, בתי משפט, תקשורת) הוא המנהל האמיתי! זכורה עדותו של חיים יבין, כי לאחר הבחירות של 77' הוא חשש כי "בגין ישלח שוטרים לפנות את אולפני רוממה מהשדרים השמאלנים". אינני סבור כי יש לפעול למחיקה טוטאלית של כל סממני השלטון הקודם, אך מאידך-גיסא המצב השורר בישראל מייצג את הגישה הקוטבית השנייה - אין שום שינוי לאחר עליית הימין לשלטון! התקשורת, האקדמיה, מערכת המשפט, האליטה התרבותית והביטחונית, המייצגות את אותה אג'נדה שמאלנית שלא זכתה לרוב בבחירות - מנסות שוב ושוב ובצורה דורסנית ודיקטטורית לקבוע את סדר-היום של הממשלה שנבחרה על-ידי (על-פי דעת האליטות) "הציבור הנבער והאספסוף". הפוליטיקאים מהימין, במקום שימשלו ויקבלו החלטות על-פי אמונתם ועל-פי המצע שהבטיחו לבוחרים - נבהלים מאותם מוקדי כוח והופכים למריונטות הרוקדות על-פי צלילי החליל של אותן אליטות שאיש לא בחר בהן.

גם השב"כ והמשטרה נגועים בפוליטיזציה; נערים ונערות אשר הפגינו נגד ההינתקות ישבו במעצר וגיוסם לצבא בוטל; לעומת זאת, הצעירים מהשמאל, המפגינים בצורה אלימה נגד צה"ל כל שבוע בבילעין ובנעלין, לא נעצרים על-ידי המשטרה והשב"כ, וממשיכים לבוא ולהפגין. אדרבה, דווקא המג"ד בורברג ש"העז" להנחות חייל שיירה כדור גומי במפגין על-מנת להרתיעו, נשפט בעצמו וזאת על-ידי עזרה רבה מצד ארגוני השמאל והתקשורת. הוא הדין ביחס שזכה לו חיים פרלמן, "המתנחל הדתי מתקוע", לעומת הסלחנות המופגנת כלפי אורי בלאו וענת קם. הצעקה שיצאה נגד המדען הראשי של משרד החינוך, ד"ר גבי אביטל, על שהעז "לכפור בתורת האבולוציה", גרמה לגדעון סער, שר החינוך של ממשלת הימין, להיכנע ללחצי האליטה האקדמית ולפטר את המדען ה"סורר". מאידך-גיסא, מרצים הקוראים לחרם על מדינת ישראל ולחרם על האוניברסיטאות שמעסיקות אותם, ממשיכים לקבל את שכרם ולהיות מועסקים על-ידי אותן אוניברסיטאות. תמיכתו של גדעון סער בארגון "אם תרצו" אשר חשף את ההטיה הפוליטית בחוגי מדעי הרוח, היא צעד בודד ולא מספק מצד שר חינוך בעל אג'נדה ימנית. כל עוד שורר מצב בו הימין שולט רק בתיאוריה, אך מעשית עדיין מהסס לשנות את הרכב האליטות ומוקדי הכוח במדינה, מהסס לגעת ב"היכל הקודש" של האליטות המאובנות במדינת ישראל - נמשיך, למרבה הצער, לחזות באותה תופעה החוזרת על עצמה: "להצביע ימין ולקבל שמאל".

הוא הדין בכל הנוגע למערכת המשפט; לא סוד הוא כי ערבים וארגוני שמאל הפונים לבג"צ בתביעות נגד מתנחלים ונגד המדינה, עמדתם - ברוב מוחץ של המקרים - מתקבלת; לעומת זאת, כמה תביעות של מתנחלים ואנשי ימין קיבל בג"צ? מבדיקה סטטיסטית, המקרה הראשון (פניות של ערבים וארגוני שמאל) שואף ל-100%. המקרה השני (פניות של אנשי ימין ועמותות ימין) שואף ל-0%. השרים שניסו לבצע רפורמות נדרשות במערכת המשפט, ניסו למנות לתפקידי מפתח אנשים מוכשרים ומתאימים, אך... אנשים בעלי השקפות השונות מההשקפות המקובלות במסדרונות בתי המשפט, הותקפו בברוטאליות על-ידי הגילדה המשפטית, הואשמו כ"מסוכנים לשלטון החוק", ואף נתפרו להם תיקים כדי להרחיקם מהתפקיד (זכור התיק שנתפר ליעקב נאמן בהיותו שר משפטים). "אנשי האור" בגילדה המשפטית, קבעו פה אחד: "אנחנו מעוניינים בשר שיהיה עושה דברנו וימנה את אנשי שלומנו", אמרו-וקיבלו את צחי הנגבי קצוץ הכנפיים עקב התיק הנוגע בענייניו, שהיה אז עדיין תיק פתוח. חרם האמנים על אריאל חשף עוד חולי הנוגע לתיקצוב מוסדות התרבות על-ידי המדינה, וזאת כאשר אין לאותם אמנים שום מחויבות כלפי המדינה. אותם אמנים יכולים על-פי מצב דברים אבסורדי זה, להציג את הצגותיהם ולהקרין את סרטיהם בחו"ל - אשר רובם ככולם מציגים את מדינת ישראל כמדינה פשיסטית ומצורעת עם צבא של קלגסים; לגרוף את הפרסים על "יצירות המופת" שלהם, ואחר-כך במסגרת "מסע ההסברה החיובי" שעשו למדינת ישראל הם ימשיכו לקבל תקציבים מהמדינה. וכל זה קורה בתקופת הכהונה של ממשלה ימנית! מח"ט הצנחנים חליווה, שאמר כי הוא "פשוט שונא ומתעב את מסלול ישיבות ההסדר", לא היה אומר את דבריו אילולא ידע את האקלים השורר בצמרת האליטה הביטחונית. כפי שאמרתי, האליטה הביטחונית משמרת וממחזרת את עצמה מאז ימי מפא"י ועד היום. הכמות הרבה של הכיפות הסרוגות מאיימת על ההגמוניה השמאלנית בצמרת הצבא ולכן היחס העוין להסדרניקים. לא מפתיע גם היחס העוין לו זכה הרב הצבאי הקודם רונצקי, שהואשם כי הוא "מתערב ומעודד את מוטיבציית הלוחמים במקום שיתעסק בענייני כשרות וגיור". לא מפתיע היחס העוין של עיתונאים ופרשנים כלפי ישיבות ההסדר ומגזר הכיפות הסרוגות. האליטה הביטחונית מעדיפה קצינים דתיים בסגנון הפצ"ר אביחי מנדלבליט, הנלחם לשפוט את חיילי צה"ל על "נוהל ילד". קצינים בסגנון אלעזר שטרן, שרדף בצורה בולשביקית חייל שסירב ללחוץ יד לרמטכ"ל הגירוש דן חלוץ. השמאל מעדיף קצינים דתיים בסגנון יאיר נווה, שהיה ממונה על גירוש היהודים מגוש קטיף, לכן גם לא מפתיע כי ברק בחר בו להיות סגן הרמטכ"ל החדש. דבריהם המאתרגים של עיתונאים על כך ש"עושים על חליווה עליהום, וכי הוא קצין דעתן אשר רק הביע את דעתו", הם לעג לרש וזלזול באינטליגנציה. אדרבה, היכן היו אותם עיתונאים כאשר "קצינים דעתנים" העזו להביע את דעתם נגד ההינתקות ונזרקו מהצבא או נענשו ולא קודמו? מעניין שאז, הקצינים יחד עם התקשורת המאתרגת, הפכו לרובוטים ממושמעים במדים שחורים. פתאום כעת, כאשר עמדת המח"ט חופפת ותואמת לעמדת התקשורת, "העליהום עליו לא מוצדק"? האם שמעו אותם עיתונאים ופרשנים מאתרגים על המונחים צביעות ודו-פרצופיות?